המדריך לערפד המתחיל – פרק22

׳ולא מכאן! לאן עכשיו!?' הגעתי למבוי סתום ולא היה לי לאן ללכת.
שמעתי את צעדי בן האנוש מתקרבים יותר ויותר וריחו התחזק.
והנה עצה ממני אלכם: בד"כ הייתי אומר לכם לנסות לשבור בשקט את הקיר או לנסות להתחמק מהבן אנוש ההוא. אבל כשאתם צריכים לחשוב מתוך החוקים כדאי לכם לעשות את עצמכם מעולפים או משהו כזה.
וזה מה שאני עשיתי.
שכבתי במהירות על הרצפה והעמדתי פנים כאילו התעלפתי.
מהר מאוד אותו בן אדם הגיע ורק לאחר עוד כמה שניות הוא הגיב למצב.
יש לבני אדם נטייה לקפוא ברגעים קריטיים.
בקיצור, אותו בן אדם התגלה להיות השרת שמגיע מאוחר למקום כדי לנקות אותו.
המצאתי לו שהתעלפתי כי יש לי מחלה נדירה שגורמת לי להתעלף מדי פעם.
כמובן שאמרתי לו שאין מה לדאוג ושאני בסדר.
הוא עזר לי לצאת החוצה כשאני גונב לעצמי חיוכים מבלי שהוא יודע.
ואחרי שהוא ליווה אותי למכונית שלי ווידא שאני בסדר, הוא הלך.
די נחמד יחסית לבן אנוש.
התנעתי את המכונית והתחלתי לנסוע לכיוון הבית של ג׳ון.
לפתע שמעתי שהמכונית שלי מתחילה להוציא קולות מוזרים.
ניסיתי לעצור אבל זה לא הצליח, לא הייתה לי שליטה על ההגה.
או על הבלמים.
או על הדלתות!
ניסתי לפתוח את החלון כדי לברוח.
זה לא עבד.
לפתע ראיתי באופק גדר ואחרי מפעל וחישבתי שאם אני ימשיך במסלול הזה אני עלול להיתקע בקיר.
׳עלול׳, בואו לא נגזים! אני *יתקע* בקיר!
ניסיתי בכל הכוח ללחוץ על הבלמים אבל המכונית רק האיצה.
חיפשתי משהו חזק מספיק בשביל לשבור את החלון בזמן שאני מרגיש שאני במהירות כזאת שהגלגלים של המכונית כמעט ולא נוגעים בכביש.
ראיתי את הקיר מתקרב יותר ויותר ולא מצאתי שום חפץ שאוכל לשבור איתו את החלון.
שנייה לפני שהמכונית נגעה בגדר איגרפתי את ידי והטחתי אותה בחלון.
החלון התנפץ וקפצתי החוצה כששמעתי את המכונית מתנגשת בקיר ומתנפצת.
התגלגלתי כמה פעמים על הרצפה עד שנעצרתי.
התבוננתי במכונית מעוכה לתוך הקיר.
לפתע, פיצוץ ענק.
הגנתי על ראשי עם ידי והרגשתי חום מתפרץ מכיוון המכונית.
הרמתי את ראשי מהאדמה והשתעלתי מעט (היה המון אבק על האדמה)
״אני לא מאמין שמישהו חיבל לי במכונית שאני הכי אוהב!״ אמרתי לעצמי כשהתיישבתי.
לפתע ראיתי שדבוק לסולייה שלי נייר.
הוצאתי אותו וראיתי שרשום עליו משהו;׳לא יפה להתגנב למקום שלא שלך! מצפה לראותך, באהבה, J.W׳
בטח ג׳ון וויליארד, אני ירצח אותו!
הייתי צריך מכונית חדשה, ומהר.
הזמנתי מונית ונסעתי לחנות מכוניות הקרובה.
לחיות כמעט מאה שנה עשו לי המון כסף!
ראיתי כמה מכוניות אבל אף אחת לא דמתה אפילו לזאת שהייתה לי.
המוכר כנראה עלה על זה שאני מעוניין במשהו חדשני ומרענן.
״יש לי משהו להציע לך!״ הוא משך אותי לאגף בקומה האחרונה של החנות.
״זאת ג׳ניפר…״ הוא הזיז את הכיסוי מהמכונית.
היא הייתה מדהימה!
החלק העליון שלה היה יכול להיפתח, היא היית בצבע שחור בוהק שכמעט סונוור אותי לרגע.
״היא… היא…״ חיפשתי את המילה המדויקת.
״מדהימה. אני יודע.״ המוכר נראה שבע רצון ממנה.
הוא פתח לי את הדלת והמכונית הייתה אפילו יותר מדהימה מבפנים.
מצעים בצבע לבן והיא פשוט הייתה מדהימה!
״וזה עוד לא הכל..״ המוכר אמר ומשך אותי החוצה.
״יש עוד!?״ נדהמתי.
״ג׳ניפר, תגידי שלום…״ המוכר אמר.
״שלום, במה אני יכולה לעזור?..״המכונית… המכונית אמרה.. (?!)
״אורח!ג׳ורג׳, המון זמן לא הבאת לי אורח! ובמיוחד לא כמו האורח הזה…״ היא אמר ונסעה מעט כדי להתקרב אלינו.
״מה שלומך ג׳ניפר?״ ג׳ורג׳ שאל אותה.
״אני בסדר… מה איתך?״היא שאלה אותו.
״מערכת רגשות משוכללת שיכולה לקלוט ולהבין כל שפה כולל אינטזוטיבית הלא מדוברת ויודעת לתת עצות טובות. בנוסף לכל זה היא גם נוסעת ומתנהגת לפי מה שתאמר!״ המוכר הביט בי בציפייה.
אז לא יכולתי לעמוד בפיתוי וקניתי אותה.
לאחר ששילמתי לו במזומן את כל הכסף התבוננתי בשעון.
השעה הייתה שש בערב.
״אוקיי הגיע הזמן ללכת הביתה, איפה המפתחות?..״ שאלתי.
״הנה, נדבר ג׳ניפר״ המוכר הגיש לי את המפתחות וראיתי את העצב בעיניו.
״תוכל לבוא לבקר אותה אם תרצה..״ אמרתי מאי נעימות.
״באמת?!״ הוא התלהב ״זאת אומרת… לא מקצועי מצידי…״ הוא חזר לעצמו.
נאנחתי וריחמתי על הבן אדם המסכן.
״אופס נפל לי הכרטיס ביקור…!״ אמרתי במשחק גרוע כשהפכתי את אחד מהכרטיסי ביקור שלי על האדמה.
הוא שלח לי חיוך ואני שלחתי לו.
לפעמים אני באמת לא מבין למה אני מרחם עליהם…
יצאתי עם המכונית החדשה לכיוון בית שלי.
״שלום, פיטר, לימונדה?״ ג׳ניפר הוציאה מהרדיו כנראה מדף שעליו הייתה לימונדה קרה.
״אני לא…״ אמרתי כשלא הייתי בטוח אם מותר להגיד את הסוד שלי.
החוק אומר שאסור לגלות לאף אחד… אבל הוא לא כלל מכונית.
״אז אולי לימודם חמים?.. שמעתי שזה המשקה האהוד ביותר אצל האמריקאים…״ג׳ניפר ענתה כשהמדף נכנס וכמעט מיד יצא עם כוס שבתוכה נוזל אדמדם שהעלה ריח טוב ואדים.
ואני נישארתי פעור פה.
״איך את-?״ היא קטעה אותי.
״מערכת ממוחשבת, שחכת?.. יודעת הכל..!״ היא ענתה.
״תכף תגידי לי שאת יודעת איפה אני גר-״ לפתע ג׳ניפר עשתה עצירה פתאומית.
״מה קרה?!״ צעקתי כשהתרוממתי מהכיסא.
לפתע הבטתי החוצה וראיתי את הבית שלי.
״איך את..?! שחכתי.. ממוחשבת, יודעת הכל, הבנתי!״ יצאתי מהמכונית החדשה שלי ופניתי כדי לנעול אותה אבל הצפצוף כבר נשמע.
"אני חושב שאני ילמד לאהוב אותה…" אמרתי לעצמי.
נכנסתי לבית שלי ושמתי את המפתחות על השולחן.
הלכתי למזוג לי כוס דם סתם בשביל להירגע וראיתי את אריק על השיש, יושב כשהוא אוכל לו פיצה בכיף.
כל השיש היה מלא לכלוך ואוכל של בני אדם! מגלידות ועד לאוכל סיני!
"מה אתה עושה?!" צרחתי עליו.
הוא הסתכל על הפיצה ואז עליי ואז על הפיצה ואכל ביס נוסף כשהוא לא מפסיק ללעוס בפראות.
"אוכל.." הוא אמר לי כשהוא בלע את כל האוכל שהיה לו בפה ואכל עוד מהפיצה.
"שמתי לב! אבל למה אתה אוכל?!" התקרבתי אליו.
"כי אני רעב!" הוא אמר לי.
"כן, אבל למה אוכל של בני אדם!?" צעקתי עליו והרמתי את אחת מהפיצות לתוך הפח. ואז זה הכה בי "אל תגיד לי שהיום זה היום שלך…"
"כן… זה היום…" הוא צחק ולקח קצפת והקציף את הפיצה שלו ואז בלע אותה כמעט שלמה!
"יופי.. ממש מצויין!"נאנחתי והלכתי לחדר שלי.
פשטתי את הבגדים שרק באותו רגע הבחנתי שהם היו מעט קרועים מהפיצוץ של המכונית שלי.
נכנסתי למקפאי שלי ועצמתי את עיניי.
שינה מתוקה.
אני יודע שאתם לא מבינים כלום כרגע אבל עדיף שאני ישאיר את זה ככה עד לפרק שג'ון תכתוב ואז היא תסביר לכולם מה הולך כאן.
אבל לבינתיים אני רק אומר לכם שלערפד כמוני הדבר שהכי כיף עכשיו זה שינה.
לישון שינת ישרים.
לפתע הדלת של המקפיא שלי נפתחה.
"ליז? אריק?" הסתכלתי על ליז ואריק שהתבוננו בי במבט מרושע.
אין לי מושג איך ליז הגיעה לשם אבל זה היה ממש מה שהדאיג אותי באותו רגע.
הם משכו אותי בכוח מתוך המקפיא והעמידו אותי מול המראה.
"ליז…מ-מה את עושה?!" צעקתי עלייה כשהיא לקחה מטר ומדדה אותי מכל כיוון.
קודם לאורך ואז לרוחב ואז לעוד כמה כיוונים שאני לא יודע בדיוק איך לתאר.
"אל תזוז!תקים את הידיים ותכניס את הבטן!" היא צעקה עליי.
"אבל אין ל-" התחלתי אבל אז היא נתנה לי מכה עם המטר בבטן שלי, הרמתי ידיים והכנסתי את עד שהיא כמעט הגיעה לגב.
ליז התכופפה והתחילה למדוד לי את ההיקף של הבטן.
"אבל הוא צודק… אין לו בטן… יש לו קוביו-" אריק התחיל אבל לא סיים בגלל שליז התיישרה ופנתה אליו.
"אתה קראת לי לכאן כי אמרת שאתה צריך עזרה בלהכין את פיטר לנשף." היא התקרבה אליו והוא התרחק.
"נכון." הוא הרים את ידיו בהתגוננות.
"אז אל תתערב במה שאני עושה!" היא צעקה עליו ופנתה חזרה אליי.
"ליז, אני לא הולך לנשף…" אמרתי לה כשהורדתי ידיים.
"למה?" היא שאלה.
״ככה״
״מה זאת אומרת ככה!?״
״ככה!״
״למה ככה?..״
״כי לא בא לי!״
״למה?!״
״כי- כי אני לא אוהב נשפים!״
״מה?! למה?!״
הרגשתי שכבר אמרתי את זה.
בקטע הזה אריק וליז מאוד דומים.
"כי אין לי עם מי ללכת.." נפלט לי.
וזה לא היה נכון! זאת אומרת… זה היה נכון באופן טכני אבל זאת לא הסיבה שאני לא הולך! זאת אומרת יכול להיות שזה חלק מהסיבה אבל זה הכל… זאת אומרת… לא חשוב.
"אז זה העיניין!"היא חייכה ואני הרגשתי את הסומק עולה על לחיי.
"אין שום עיניין! אני לא הולך וזהו!" פניתי למתלה של החלוק שלי ולקחתי את החלוק שלי.
"אין לך פשוט עם מי ללכת כי עדיין לא התאהבת באף אחת ועכשיו אתה לא רוצה ללכת למקום שבו כולם עם האהבות שלהם…" היא אמרה כשדמיינה הכל בראש.
שמתי את החלוק בינתיים.
"כן… ברו-" נקטעתי בגלל החיבוק של אחותי.
"אתה כזה חמוד!!!" היא נמסה.
"אני לא חמוד!" דחפתי אותה ממני.
"למה את לא יכולה להאמין שאני פשוט לא רוצה ללכת?" שאלתי אותה.
"כי זה לא אמין! אם אתה משקר לפחות תתרץ את זה במשהו אמין!" היא אמרה לי ובלגנה לי את השיער.
"תפסיקי להתייחס אליי כמו אל אח קטן! אני גדול ממך ב-3 שנים!" צעקתי אליה והעפתי את היד שלה.
"כן… אבל טכנית, אני גדולה ממך ב- 9 שנים…" היא חייכה.
"זה לא אומר כלום! את עכשיו תקועה על גיל 27 ואני על גיל 18! זה לא נכון לבדוק את זה ככה-" לפתע שמעתי צפצוף של מכונית.
"זה הגיע כ"כ מהר!?" היא חייכה ורצה למטה.
שתיקה ביני לבין אריק.
"טכנית אתה באמת יותר קט-" הוא התחיל להגיד
"תסתום!" צעקתי.
לאחר כמה שניות היא חזרה לחדר עם שקית של חנות בגדים.
"מה זה?" אריק שאל.
"זה הבגדים שביקשתי שיתפרו…" היא חייכה והוציאה חליפה של נשפים.
אריק וליז הסתכלו עליי באותו מבט וחייכו חיוך מרושע.
"לא… אני לא לובש את זה..! אל תחלמו על זה אפילו..!" הלכתי אחורה.
הם הסתכלו אחד בשני ואז חזרה אליי.
* * * * * * *
"זה לוחץ לי בצוואר…" אמרתי לליז שהדקה את העניבה שלי חזק מדי.
"עכשיו אתה נראה מדהים!" אריק אמר כשליז הלכה אחורה כדי להעיף מבט אחרון ביצירה שהיא עשתה- אני.
"אוקיי, הלכתי…" אמרתי להם כשראיתי שמייגן מתקשרת אליי לפלאפון.
"בהצלחה!" הם צעקו כשיצאתי דרך הדלת.
"כן… כאילו שאני באמת ילך לנשף…" אמרתי כמה שניות לפני שעניתי למייגן.
"הלו?" שמעתי את מייגן.
"הי מייגן." עניתי באדישות.
רק מלחשוב שאני צריך לנתק ממנה קשר עושה לי צמרמורת.
"פיטר, איפה אתה?" היא שאלה ונעצרתי ברחוב מנסה להריח את הריח שלה אבל היא לא הייתה בקרבת מקום זה בטוח.
"אני ליד הבית שלי, למה?" נכנסתי למכונית שלי.
"אתה הולך לנשף, נכון?"
"אממ… אני…" אני לא רציתי לענות על השאלה הזאת.
"אתה יכול לאסוף אותי בדרך?" היא שאלה.
"מה?"
"אתה יכול או לא?"
"אני יכול אבל…"
"אבל מה?" היא שאלה כששמעתי שהיא עוד רגע בוכה.
"ברוק לא אמור לאסוף אותך?"
היא שתקה.
"קרה משהו?" שאלתי בזהירות.
"אתה יכול לבוא או לא?" היא שאלה כשקולה רעד.
"אוקיי… אני בא…" אמרתי לה והיא ניתקה.
"על מה כל החגיגיות?" ג'ניפר שאלה כשהיא התניעה את עצמה.
"ליז, אחותי, הלבישה אותי לנשף…" אמרתי לה.
"יש נשף!? איזה כיף! עם מי אתה הולך?" היא שאלה.
שתקתי.
"אוי… אין לך עם מי..?"
"לא! אני פשוט לא רוצה ללכת!" אמרתי לה.
"למה?!" היא שאלה.
״מה זאת אומרת ככה!?״
״ככה!״
״למה ככה?..״
״כי לא בא לי!״
״למה?!״
״כי- כי אני לא אוהב נשפים!״
״מה?! למה?!״
"אוף! די לשאול את כל זה! אני פשוט שונא נשפים וזהו!" בנקודה הזאת כבר צעקתי.
"טוב! שיש… טאף גאי…" היא אמרה.
שתיקה.
"אז לאן לנסוע?" היא שאלה.
"לבית של מייגן.. רחוב-" היא קטעה אותי.
"אני יודעת…" היא אמרה והתחילה לנסוע.
היה כמה רגעים של שתיקה.
"למה עניבה שלך כ"כ הדוקה?!" היא שאלה אותי בפתאומיות.
"ידעתי שזה הדוק מדי!" הוצאתי את הענבה לגמרי והורדתי את החליפה.
נשארתי רק עם הווסט והחולצה המכופתרת הלבנה מתחת.

ההמשך יבוא…(בקרוב…XD )