ניצוצות באויר-פרק 13

גלן הביט למטה כשעל פניו מבט מיואש.
בידיעה כי סיפורו על כריסטין הוא נואש.אין לו כל סיכוי.
"אני לא יכול יותר.."נאנח..
"אל תהרוג את עצמך.."נשמע שוב קול.
הקול הזה נשמע כה מוכר.תחילה,חשב שזה הוא קול ההגיון שלו.
"אימא..?"הוא סובב את ראשו,הולך מעט אחורה.
"גלן.."נשמע שוב הקול.קול סובב את ראשו,מבחין באימו,עומדת מולו בשמלה לבנה.
מוקפת אור חזק.
"זו באמת את?"ניגש אלייה,מתפלא.שמח לראות אותה,אחרי זמן כה רב.
"כן,"ענתה,מתקרבת אליו.
"אבל..את מתה."נאנח,מוחה דמעה מעינו.."מה,מה את עושה כאן?"
"שמעתי את מצוקת ליבך.הייתי חייבת לבוא,למנוע ממך אסון."אמרה בפניו.
"אז..אני לא משוגע.נכון?"שאל.
"מתוק שלי.."קרבה אליו.."מדוע אתה עצוב?"
"..אני לא יכול לדבר על זה.."נשך את שפתיו,מתיישב על סלע.
"כואב לך הלב."הבינה,כשהוא מהנהן בראשו."כריסטין?"
גלן לא ענה,אך מבטו המזוגג הסגיר אותו.העיניים מסגירות את הלב.
הן,החלון לנשמה.גלן סירב לדבר.זה הכאיב לו.
"הסיפור שלי איתה אבוד מראש.אני לא אוכל להיות איתה,לעולם.."התנשם,מביט באימו.
"והיא,יודעת מה אתה מרגיש?"שאלה אותו אימו.
"לא."ענה,"היא אינה יודעת."
"ומה אתה מרגיש?"שלה.
"כל פעם שאני רואה אותה,נשימתי נעתקת וכואב לי בחזה.אימא,אני לא יכול לנשום כל פעם כשהיא נכנסת לחדר."אמר,מתרגש.
"חמוד.אתה לוחם נכון?"אמרה,"אז תלחם!"
"זו מלחמה אבודה.."אמר נואש.."היא מאורסת."
"היא חייבת לדעת מה אתה מרגיש,יקירי."אמרה בפניו.."תצהיר בפנייה על אהבתך! תגיד לה אחת ולתמיד,מה אתה חש בליבך."
"אני…"החל לומר,מיואש.מתלבט אם עליו לקפוץ מראש הצוק,או להתמודד עם כריסטין ולומר לה את האמת.הוא נלחם עם עצמו,לאחר שאימו נפרדה ממנו לשלום והבטיחה לו לשוב,כשהוא עצמו לא הבין אם זו הייתה באמת היא שראה או שמא היה זה קול הגיון שלו ,בדמותה.
"אני רוצה למות,כריסטין."אמר באנחה של יאוש.
כשההרגשה שהוא חייב לדבר איתה ולשים קץ לכאב שלו,הולכת וגוברת בו.כשבאותו רגע כל מה שיכול היה לשמוע באותו רגע היה קול הלמות ליבו שהידהד בראשו.כשכן ,הלב הלם בו כל כך חזק,כשחשב על כריסטין.באותו רגע..הוא החליט.