נקמה מתוקה פרק -13-

אז מי רצתה מעט תשוקה בין דארק לקלייר ולא קיבלה?
פרק -13- מביא לכם את המעט תשוקה הזאת.. תהנו!!! וסורי על האיחור…

פרק -13-

בלה נכנסה פנימה אל הסלון בעצבים, "מה לעזאזל הולך פה?"
קלייר הסתכלה על בלה מחייכת ואמרה, "נו, באמת בלה, תני לנו ליהנות. השעה בסך הכל תשע וחצי."
"המוזיקה הזאת הורסת לי את אוזן התוף!"
הבנים התפזרו לחדר לפני שקלייר הספיקה להתווכח. היא כיבתה את המוזיקה ועלתה לחדרה.
הימים עברו ביעף וקלייר מצאה את עצמה משתעממת במהירות, צופה בטלוויזיה כל היום. ללא דארק קלייר הרגישה שהבית נהפך להיות מעט חסר חיים.
היא הסתובבה בבית שעות על גבי שעות ללא מעש, מחפשת אחר תעסוקה. כל עוד היה לה את העבודה במשרד, היום שלה היה מלא ועמוס. אך ללא העבודה במשרד וחוסר התעסוקה בבית היא הרגישה משועממת.
באחד הימים היא הרגישה משועממת במיוחד והחליטה ללכת לחדרו של דארק, לנסות להתכתב עם לילי.
היא נכנסה לחדרו בשקט, מרגישה כמו גנבת והתיישבה על כס העור החדיש, מול המסך הענק. היא נכנסה לאינטרנט, נכנסת לסקייפ, מחייגת ללילי. כעבור כמה שניות קלייר ראתה את לילי על המסך.
לילי הסתכלה לרגע על קלייר בהלם וצרחה, "קלייר, איפה את?!"
קלייר חייכה ואמרה באושר, "הי לילי, התגעגעתי מה-"
אבל היא לא הספיקה לסיים את השיחה כי לילי קטעה אותה ואמרה, "התגעגעתי? כבר שבוע שאני מנסה להשיג אותך! איפה עזאזל את? את יודעת כמה דאגתי, חשבתי שטרוריסטים חטפו אותך!"
קלייר צחקה ואמרה, "ליל, אני בסדר גמור. אני ב…" היא השתתקה לרגע מסתכלת על פני חברתה שהסתכלה בה בסקרנות ואמרה, "אני בסדר גמור, לא קרה לי כלום."
לילי חייכה ואמרה, "טוב, אני רוצה שניפגש ותספרי לי הכל! אני ממש מחכה לראות אותך. חוץ מזה, שבטעות התחלפנו בפלאפונים והיו לי כל כך הרבה שיחות שלא נענו אצלך בפלאפון שפשוט נמאס לי וסגרתי אותו."
קלייר צחקה ואמרה, "אופייני לך, אני-"
אבל באותו הרגע נפתחה דלת החדר וקלייר ראתה את דארק מחזיק את המזוודה בידו ומסתכל עליה בזעם עצור.
"מה לעזאזל את עושה?" שאל בזעם.
"קלייר, מי זה?" שאלה לילי בבהלה.
קלייר הסתכלה על לילי בחיוך מאולץ ואמרה, "זה בסדר, זה סתם מישהו במלון שצריך את המחשב. לילי, אני אדבר איך יותר מאוחר, בי." והיא התנתקה. היא הסתכלה על דארק בחיוך מבויש ואמרה, "הי דארק."
הוא לא ענה והתקרב אליה. הוא עמד מאחורי שולחן העבודה שלו מסתכל על קלייר במבט מצמית וכעבור שנייה אמר, "קלייר, את יודעת מה כרגע עשית, הרגע סיכנת חיי אזרחית פשוטה. עצם העבודה שבאת איתה במגע מסכנת אותה. אם אנשי ולדמיר יתפסו את חברה שלך הם יענו אותה עד שהיא תמות. מה בכלל חשבת לעצמך?"
קלייר הרגישה אשמה ואמרה, "אני מצטערת אני לא חשבתי, אני-
"בדיוק, לא חשבת! לעזאזל קליר, מה אני אמור להגיד למפקדת שלי עכשיו?" שאל בעצבים.
קלייר הרגישה בדמעות חמות זולגות במורד לחייה ואמרה, "אני לא התכוונתי, אני מצטערת דארק." היא התרוממה מהכיסא וצעדה לעבר הדלת.
"דרך אגב," אמרה רגע לפני שעזבה את החדר. "ברוך הבא."

קלייר התעוררה באישון לילה וגילתה שהא לא במיטה. היא עמדה באמצע רחבת ריקודים ענקית. היא הסתכלה סביבה מבולבלת, והבחינה שהיא לובשת שמלה מקסי שהשתפלה עד לרצפה, בצבע שחור עם מחשוף מעט עמוק.
היא הסתובבה בחדר, תוהה איך הגיע לשם, כשלפתע שמעה מישהו קורא בשמה. היא לא הייתה צריכה להסתובב כדי לדעת מי היה קורא. היא הסתובבה וראתה את אבא שלה מסתכל בה בחיוך.
"הי, קילי," אמר בחיוך.
"אבא," אמרה קלייר ורצה לעברו וכעבור רגע עמדה חבוקה בזרועותיו. "מה אתה.. איך.. אני…?"
הוא שם ידו על שפתיו ואמר, "אין לי הרבה זמן, רק רציתי לראות אותך, ולשאול בשלומך."
היא חייכה מוחה את הדמעות שהגיעו והתחילו לזלוג במורד לחייה ואמרה, "אני בסדר, אבל אבא, אני רוצה שתחזור… אני לא רוצה לנהל את הבנק, אני…"
מנגינה וואלס רגועה התחילה להתנגן והיא ואביה התחילו לרקוד יחדיו. במשך מספר רגעים הם רקדו בשתיקה שלפתע אביה שאל, "קלייר, את זוכרת את סרטוט שהראיתי לך בזמנו, כמעט לפני שבע שנים?"
היא נעצרה והסתכלה עליו, "איזה סרטוט, של.." והיא אמרה בלחש, "הרובה?!"
הוא הנהן בראשו והיא אמרה, "אבל אבא, אני בכלל לא יודעת איפה הוא. כל הסי. אי. אי מחפשים אותו, ועכשיו גם איזה משוגע בשם וולדימיר והוא…"
"קלייר, תקשיבי לי טוב," אמר, קוטע את דיבורה. "אסור לך לבטוח באף אחד! לא בסי. אי. אי ולא בוולדימיר, באף אחד. לא משנה כמה הוא נראה משכנע, הוא משקר."
היא הנהנה בראשה והוא אמר, "יש דבר אחד שאת צריכה לדעת, הסרטוט נמצא בליבך ביחד עם מה שהיה יקר לך," הוא התכוון להמשיך שלפתע קלייר ראתה את וולדימיר נכנס לאולם ואיתו מספר שומרי ראש. היא ראתה את אחד משומרי הראש מוציא אקדח מכיס מכנסיו וללא היסוס יורה באביה. קלייר צרחה בפחד כשראתה את אביה צונח על הרצפה ללא רוח חיים. היא ניסתה להעיר את אביה אך, לפתע ולדימיר הרים אותה בגסות ושאל, "איפה הסרטוט?"
"אני לא יודעת, אני לא יודעת… אני נשבעת," אמרה בבהלה, ממררת בבכי.
"אל תשקרי לי!" שאג בזעם. הוא שלף סכין מכיס מכנסיו ואמר, "תגידי לי איפה זה, אחרת אני תוקע את זה בלב שלך."
קלייר הסתכלה בפחד על הסכין, אך לא ענתה. ולדימיר הסתכל עליה בזעם ואמר, "תשובה לא נכונה." ותקע את הסכין בליבה.
קלייר צרחה בליבה ולפתע הרגישה שמישה מנער אותה, היא ניסתה להתנער מאחיזתו, אך הוא היה חזק ממנה.
"קליר, תתעוררי, תתעוררי!" שמעה לפתע את קולו של דארק. היא פקחה את עיניה ומצאה את עצמה במיטה, בביתו של דארק. היא הסתכלה סביבה בבהלה וראתה את האחרון מסתכל בה מודאג.
"את בסדר?" שאל בדאגה.
היא לקחה כמה נשימות עמוקות ואמרה כעבור רגע, "כן, היה לי חלום רע."
"רוצה לדבר על זה?"
היא הסתכלה עליו בחיוך מאולץ ואמרה, "לא, אבל תודה."
הם ישבו כך מספר רגעים; קלייר יושבת על המיטה מכוסה בשמיכה דקה ודארק על צד המיטה, מסתכל עליה.
כעבור רגע הוא התרומם מהמיטה ואמר, "טוב, אם את בסדר, אני-"
"דארק, מה עשית בחדר שלי?"
הוא הסתובב, והתיישב בחזרה על המיטה. "רציתי להתנצל על מקודם, שצעקתי עליך, לא הייתי צריך לעשות את זה. פשוט, חזרתי מעוצבן מסי. אי. אי שהייתי צריך להוציא את העצבים על מישהו ובמקרה זה יצא את."
קלייר חייכה חיוך קטן ואמרה, "זה בסדר,"
הוא הרים גבה ושאל, מחייך בממזריות, "באמת, אז יש לי זכות לצעוק עלייך כל פעם…"
קלייר צחקה וחבטה קלות בזרועו. "תתבייש לך, ככה אתה מנצל אותי?!"
"רק כשאת מרשה לי,"
הם הסתכלו אחד על השני, לפתע מודעים לקרבה ביניהם. הם התקרבו אחד לשני, באיטיות, לא בטוחים במעשיהם. מצחם נפגשו, עיניים מסתכלות, לפתע בתשוקה טהורה, כמעט מתחננת.
הם הביטו אחד בשני שלפתע דארק התרחק ממנה, הוא נעמד ואמר, "סליחה קלייר, אני לא יכול.." והוא עזב את החדר משאיר אותה לבדה.
קלייר ישבה במיטה, מעט המומה. היא הייתה כל כך קרובה לנשק אותו. היא רצתה לנשק אותו, אך לפתע, לפני שיכלה לעשות תנועה הוא כבר התרחק ועזב אותה, והיא לא הבינה למה.
היא נשכבה בחזרה במיטה, וכעבור כמה דקות נרדמה בחזרה.

***

דארק עזב את חדרה של קלייר בסערה. הוא לא היה צריך בכלל להיכנס לחדרה, במיוחד לא כשינשה. הוא היה צריך לעזוב ברגע שראה שהאור סגור וקלייר במיטה ישנה.
אבל, הוא לא היה יכול להתאפק בעצמו והוא נכנס פנימה. הוא רצה לראות אותה, להיזכר ברגעים, בזמנים שזה היה רק הוא והיא, בלי סי. אי. אי. בלי רוצחים, ואנשים מטורפים וברגע שראה את קלייר במיטה ישנה שינה שלווה כל כך הוא נזכר.
הוא התכוון לעזוב את החדר שלפתע שמע את קלייר ממלמלת בפחד מילים בלתי מובנות. הוא הסתובב בחזרה וראה שהיא זזה באי נוחות במיטה. היא התחילה לממלמל בפחד וראה שהיא סובלת, אז הוא התקרב וניסה להעיר אותה ואכן כעבור כמה רגעים היא פקחה את עיניה והסתכלה על החדר בבהלה, כשזיהתה את החדר היא התחילה להירגע.
הם דיברו מספר שניות ודארק ידע שהגיע זמנו לעזוב אבל היא מנעה ממנו לעזוב, בכך ששאלה למעשו בחדרה. הוא ענה והתיישב בחזרה במיטה, יודע שחרץ את גורלו.
דארק הסתכל עליה, היא הייתה כל כך יפה, אפילו כשקמה משינה ושיערה היה מעט פרוע. הוא הסתכל על העניים הגדולות והחומות, מקסימות, אך מפתות.
הוא חשק בה לפתע כל כך. רצה בה עד אובדן חושים, אבל הוא ידע שהם לעולם לא יוכלו להיות ביחד, לכן הוא נעמד ועזב.
דארק ירד לחדר באימונים ונעמד מול שק אגרוף גדול למידי. הוא לבש את הכפפות לידיו והתחיל לחבוט בשק. הוא חבט וחבט עד שמעט דם התחיל לבצבץ בפרקי אצבעותיו.
הוא שמע קול קורא לו וראה את ליונל נכנס לחדר, מחזיק בכוס גבוהה, שותה ממנה.
דארק פשט את חולצתו וניגב בעזרת מגבת שעמדה בצד את פניו מהזיעה ששטפה אותו.
"אתה כאן כבר קרוב לשעה וחצי, מה קרה?"
דארק הסתכל על ליונל ושאל, "מי נתן לך את האישור לשאול אותי שאלות פרטיות?"
ליונל חייך וענה, "אני מאז שאני מכיר אותך מתחילת האימונים שלנו ביחד. חלקנו המון דברים ביחד עד שנהפכת להיות בוס שחצן ומעצבן."
דארק חייך ואמר, "אתה חצוף, ויש לך מזל שאני מגדיר אותך בתור חבר שלי אחרת הייתי ממזמן מעיף אותך לתא להירקב שם."
"בחיים לא תעשה את זה, אין לך אומץ!"
דארק הרים גבה וליונל צחק, "אני ציני, נו, אז מה קורה? ראיתי אותך נכנס לחדר של קלייר. יצאת שם אחרי כמעט רבע שעה, מה קרה שם, היה לכם איזה התמזמזות לוהטת?"
"אתה דורש סטירה, ויום אחד אני לא אעשה דבר אם תקבל אותה."
"עד אז, יעבור המון זמן, נו אז מה קרה?"
דארק הסתכל על ליונל שנראה מסוקרן ואמר, "לא קרה כלום, דיברנו."
ליונל הרים גבה, "אתה באמת חושב שאני אאמין לזה, אתה נראית-"
"ליונל, תקשיב," קטע דארק את ליונל בגסות. "שום דבר לא קורה ביני לבין קלייר, שום דבר לעולם לא יקרה ביני לבין קלייר, ואתה צריך להבין את זה. אני רק השומר שלה עד שיעבור הזעם."
ליונל חייך חיוך מוזר ואמר, "אז מה איכפת לך רק לדפוק אותך, זה לא נראה איכפת לך כשדפקת את מישל או מלא בנות אחרות."
דארק שתק וליונל המשיך, "אני מבין שאני נוגע בעניין רגיש. לא חשבתי כשגרייס אמרה לי שיש ביניכם עבר משותף, לא ממש חשבתי עד כמה משותף אבל אני מניח שהייתם פעם זוג?"
דארק הסתכל על ליונל מופתע ושאל, "היא סיפרה לך?"
"לא, רק שהיכרות בניכם היא יותר מסתם, אלא יותר עמוקה, אך היא הזהירה אותי לא לחפור."
"והיא צודקת." אמר דארק ופניו השתנו לאדישות. "וזאת תהיה הפעם האחרונה שאנחנו מדברים על הנושא."
ליונל הנהן בראשו ועזב את החדר משאיר את דארק למחשבותיו.