אחרת פרק 11

. "אז…… בהמשך לשיחה שלנו, מה לעזאזל משהיא כמוך תשנא בעצמה?" הוא שאל ואני עניתי במעט עצבות "אתה מתכוון חוץ מהכל?" הוא הסתכל ואמר בציניות "צודקת, יופי , הומור וכישרון ציור מדהים זה תכונות שכל אחד שונא" וחייכתי חיוך מריר מעט "טוב, אתנהג כאילו לא ספרת עכשיו שקרים. תספר על עצמך" בקשתי "אחד, זה לא שקרים זה אמת לאמיתה ושתיים אני פיטר, בן אנוש בעל נטייה לשגע אנשים בעיקר כשאני שר ומנגן בגיטרה" הוא סיפר "אתה מנגן בגיטרה? ממתי?" שאלתי "לפני 4 שנים בערך. התחלתי לנגן בעיקר בשביל להרשים בנות וזה הוכיח את עצמו" הוא סיפר למה הוא צריך ללמוד לנגן בגיטרה כדי להרשים בנות? מספיק שיסתכל עליהם בעיניו היפות! חשבתי לעצמי "נחמד, מה אתה יודע לנגן?" שאלתי "בעיקר שירים שקטים ועצובים" הוא אמר "ויש מצב אתה מלחין את השירים שלי?" שאלתי "אממ סבבה. כל עוד זה לא רמת של 'או אהוביי, למה את לבי שברת אתה, או אהובי לבי שבור לרסיסים ואין לי דבק סופר גלו לתקן אותו" והתחלתי לצחוק "אל תדאג, זה רמה קצת יותר גבוהה" עניתי "אני מחכה בקוצר רוח לקרוע, אהה כלומר לקרוא את השירים" אמר ונתתי לו בעיטה חזקה לרגל והוא צרח מכאב "שלא תעז לרדת שוב על שירי!" אמרתי בעצבנות אבל בכל זאת חיוך קטן עלה פניי "טוב טוב! מתי אוכל לקרוא את אחד מהשירים שלך?" הוא שאל ואני חשבתי לכמה שניות ועניתי "מחר". כמה שעות מאוחר יותר אני דפדפתי במחברות הרבות שלי כדי למצוא שיר נורמלי "אז, איך היה עם פיטר?" שאל דניאל "היה כיף" עניתי בהיסח דעת "ומה עשיתם?" הוא הוסיף לשאול "דניאל, מה הקטע עם כל השאלות האלו?" שאלתי אותו והרמתי את עייני מהמחברת "סתם, אי אפשר לשאול?" הוא ענה והבנתי לפי החיוך שהיה על פניו שמקסים ודניאל דיברו עליי ועל פיטר "אנחנו רק ידידים, אז תוותרו מראש על אירגוני חתונה" השבתי וחזרתי למחברת "אוקיי" אמר בקול מעט מתגרה "תשתוק" אמרתי והמשכתי להסתכל בשירים "מה את מחפשת בכזה עניין?" דניאל שאל "זה לא עניינך" עניתי מנסה להבין כמה טמטום צריך בשביל לכתוב שירים גרועים כאלו . דניאל הציץ מאחוריי הכתף שלי ושרק בהתלהבות "מרשים!" הוא אמר "מה מרשים בזה? סתם קשקוש" עניתי "הטמטום שלך חוצה גבולות. את קוראת לזה קשקוש!?" ולקח מידי את המחברת מצביע על אחר השירים "יש לך טעם נוראי בשירים" עניתי באדישות "אני מודה שאני לא מבקר שירים סנוב ועשיר אבל צריך להיות ממש דביל בשביל לחשוב שזה נוראי" אמר הוא "עדיין יש לך טעם נוראי בשירים" אמרתי שוב והמשכתי לחפש שיר נורמלי ולבסוף מצאתי. נכון שהוא היה אמנם מעט מלוכלך וקצת קרוע אבל הוא בכל זאת היה ברמה סבירה משאר השירים (גם מבחינת מראה גם מבחינת מילים) ושמתי אותו בכיסי "לילה טוב" אמרתי לדניאל לפני שהספיק לשאול משהו. יום למחרת, הלכתי עם דניאל אל עבר בית קטן וחמוד להפליא. "זה הבית של בחיר לבך" אמר דניאל בקריצה , הלוואי שזה באמת היה חשבתי בעצבות אך למרות זאת חייכתי חיוך מזויף שהסתיר היטב את מה שעבר לי בראש.