אדון הברקים- פרק 6
"אלה," אמר כירון וכול החצויים האחרים הסתכלו עליי. "אלו כמה חצויים מהמאות שמתארחים במחנה." הוא העיף מבט בכולם. "את טום כבר הכרת, ואלה…" אמר, הצביע על כל אחד מהילדים, נקב בשמו ובשם ההורה האולימפי שלו.
לבסוף הוא הגיע למה שעניין אותי באמת…
לחניכה עם הכידון המיוחד.
"וזאת…" אמר.
"אני קסנדרה, הבת של אפרודיטה, אבל את יכולה לקרוא לי קסי, כמו כולם…" קטעה אותו ושלחה חיוכים קטנים לכמה מהבנים שעמדו לידינו. הם הסמיקו. אפשר להבין אותם, היא הייתה מהממת. היה לה שיער חום בהיר ועיני שקד בצבע דבש.
"שלום." עניתי ולא הצלחתי לחשוב על משהו יותר מיוחד להגיד, כי בכל זאת, לא כל יום אתה עומד מול כמה מהילדים של האלים הכי חזקים ויודע שהם מסוגלים להרוג אותך תוך שנייה אם הם לא מחבבים אותך.
השתרר שקט ופתאום קלטתי מה הם רוצים ממני. הם רוצים שאגיד להם מי זה אבא שלי…
"אמממ…" גמגמתי.
כירון הציל אותי מהמבוכה.
"אלה הגיעה לכאן בערך לפני שעה, היא עוד לא יודעת מי הוא ההורה שלה, אני חושב…" אמר ושלח בי מבט שואל.
הנהנתי.
אחד החניכים הנהן בראשו לעברי ואז כל אחד מהם הלך לדרכו, כולל כירון, מלבד קסי.
התחלתי לרדת בחזרה אל המחנה ושמעתי את צעדיה של קסי מאחורי.
לפתע שמעתי כחכוח בגרון.
נעצרתי והסתובבתי אליה.
"את לא מחבבת אותי כל כך, נכון?" שאלה.
"אההה…" חשבתי ואז עניתי לה "זה לא שאני לא מחבבת אותך, פשוט שמעתי שהילדים של אפרודיטה הם שחצנים, חוץ מזה, רק היום בבוקר גיליתי שאני חצויה, וזה הרבה לעכל."
היא הנהנה וחייכה חיוך קטן.
היה שקט ואז היא נאנחה.
"קראת פרסי ג'קסון?" שאלה אותי. "כי כל פעם שמישהו שבא למחנה אחרי שקרא פרסי ג'קסון, הוא בטוח שכל בני אפרודיטה הם אותו דבר, אבל זה לא נכון… לא כולנו מתעסקים כל היום רק ביופי… חלקנו אפילו לומדים להילחם, כמוני." אמרה.
"סליחה," עניתי לה. "פשוט חוץ מפייפר, שגם היא הופיעה בסדרה, לא שמעתי על שום בן אפרודיטה אחר…"
המשכנו ללכת בשקט.
"אז… מאיפה הכידון הזה שלך?" שאלתי אותה.
"זה?" היא שאלה והרימה את הכידון לגובה עיניה כאילו היא רק עכשיו נזכרה שיש לה אותו. "זה הכידון שרון, אחד הבנים של הפייסטוס, הכין לי…" אמרה והוורדים על הכידון זהרו טיפה בחשכה של הלילה.
השמש כבר שקעה.
לפתע נשמעה תקיעת קונכייה.
"בואי," אמרה לי בחיוך. "ארוחת ערב…"
"שנתחרה?" שאלתי אותה והגברתי את קצב הליכתי.
"נתחרה." אישרה ושתינו התחלנו לרוץ לעבר המבנה הענק עם עמודי השיש הגדולים שניצב קרוב לבניין המרכזי.
הגענו אליו מתנשפות עם חיוכים ענקיים על הפנים.
"את ילדה ממש חמודה!" אמרה לי.
"תודה! וגם את!" חייכתי אליה חיוך ילדותי ואז שתינו הפקענו מצחוק.
"את יודעת מה?" אמרה לי קסי.
"מה?" שאלתי אותה.
"נראה לי שנהייה חברות טובות." צחקה, נכנסה למבנה ואני בעקבותיה.
תגובות (3)
חא ראשונה זה מהמם ואת צריכה להמשיך
ברציתי להוסיף זה: מפרגנים… סליחה.
ליובל תודה רבה! למרות שהפרק הזה יצא פחות טוב.
זה פרק ממש טוב ! תודה לך שאת מפרסמת וממשיכה לכתוב ! תמשיכי.