הדרך אל הדרקון הוולשי – פרק 5

פרל שנאה את עצמה על מה שהיא עשתה לרוי. רוי המסכן. רוי הוא החנון של הכיתה, הלא מקובל. זה שתמיד עושה את שיעורי הבית ואחר כך לא נותן לאף אחד להעתיק. הוא היה שנוא בכיתה.
פרל לא הייתה מאלו שיורדות על אחרים, לא מאלו השטחיות שחושבות שיופי זה הכל. היא ידעה שהיא יפה אבל היא שנאה את זה. היא הכחישה את זה. היא אומנם אהבה מאוד לעשות שופינג, אבל היא תמיד דחתה את זה. היא ידעה שלאבא שלה אין מספיק כסף בשביל זה.
"המממ… רוי" אמרה פרל בחצי גמגום. היא לא הכינה שיעורי בית באותו יום אבל היה חשוב לה שיהיו לה כיוון שלא רצתה לאכזב את אבא שלה.
"מה?" הוא שאל בכעס ובחוסר סבלנות. העיניים שלו היו חומות כמו קפה והשיער הקצר שלו, בצבע שחור היה מבולגן כאילו לא ראה מסרק לפחות שנה.
"אפשר… בבקשה להעתיק ממך את שיעורי הבית?" שאלה פרל בזהירות.
"זה בגלל שאת מטומטמת בשביל לעשות אותם לבד?" שאל רוי.
"לא" אמרה פרל "ממש לא".
"את שטחית" הוא האשים אותה.
"למה?" שאלה פרל.
"את מסתובבת עם השטחיות, את בטח אוהבת שופינג" הוא אמר.
"אבל…" אמרה פרל.
"לא!" הוא כעס "בגלל אנשים כמוך אני סובל מהתעללויות".
"כמוני?" שאלה פרל בתדהמה.
"אבל אני מעולם לא אמרתי עליך דברים רעים" התגוננה פרל. היא הייתה צריכה להחליט. לעשות משהו שהיא לא תתגאה בו אחר כך בשביל לשמח את אבא שלה. שתי האפשרויות גרועות. היא הייתה כל כך קרובה בשביל להפעיל את היכולת הסודית שלה שאותה שמרה בצד.
"אתה יודע מה, לא צריך" אמרה פרל. היא דאגה שהקול שלה יהיה קול של וויתור שיגרום לרוי לחשוב שהיא לא שטחית ואולי גם לגרום לו להתחרט. הוא כמובן לא התחרט אבל הוא אכן הסתכל על פרל במבט מופתע כשהלכה משם.
פרל נאנחה והתיישבה לנסות לסיים את שיעורי הבית לפני שיתחיל השיעור.
בדיוק אז היה צלצול והמורה נכנסה.
פרל לא ידעה מה לעשות עם עצמה. למזלה הטהור המורה העדיפה לא לבדוק את שיעורי הבית, ואז אנדרו נכנס באיחור יחד עם נער בלונדיני גבוה.
פרל נעצבה מבט בנער. הוא היה גבוה מהממוצע עם עיניים אפורות עמוקות שהכילו בתוכן כאב עמוק ונסתר, כמו מעיין ששנים לא היה תחת אור השמש.
היא הרגישה משהו מוזר, היה בו משהו מושך, אבל זאת הייתה שטות גמורה.
היא הסיטה את המבט שלה בזמן שהיא הייתה משוכנעת שהוא מסתכל עליה.
מאז השיעור הלך חלק. היא הרגישה מטומטמת כל כך בזמן שהיא העתיקה מהלוח ופשוט ניסתה לעשות את הכל נורמאלי ונכון, אבל זה היה קשה, לא מספיק קשה שגם היה לה דחף עז להביט כל הזמן בטום.
העיניים שלו היוו בעיניי פרל כמסתורין. כמו האוקיאנוס ביום סערה. כמו הוריקן.
בדיוק אז היא שמעה את כל ההתרחשות עם אנדרו. סיבה מצוינת להסתכל על טום.
בדיוק אז היא הנחיתה מכה עם סרגל על היד של אנדרו. לא קרה כלום ליד של אנדרו. פרל קלטה את המסר והתפללה שיוציאו אותם החוצה.
כאשר המורה למתמטיקה מוציאה תלמיד מהשיעור היא תמיד שואלת אם משהו רוצה להצטרף. פרל ידעה שזה יאכזב את אבא שלה, אבל העתיד שלה יותר חשוב.
"מי רוצה להצטרף אליהם בחוץ?" שאלה המורה.
פרל הרימה את היד שלה, והמורה לעומתה הרימה את הגבות. זאת הפעם הראשונה אי-פעם שמשהו רצה להצטרף אל ילד בחוץ.
"בסדר…" גמגמה המורה "פרל, צאי החוצה".
פרל יצאה בריצה. היא קיוותה שמה שאמא שלה אמרה לה הוא נכון.