ניצוצות באויר-פרק 11

כריסטין ישבה בקפיטריה,אחרי המשמרת שלה.אוחז בכוס הקפה שלה.בוהה בקיר.היא נזכרה במבט על פניו של גלן,כשאחז בידה ואמר לה:אל תלכי.היא ראתה ייאוש בעיניו.היא שמעה זאת בקול שלו.
לוגמת את כוס הקפה שלה,כשלפתע מתיישבת לידה חברה לעבודה.
"מה קורה כריסטין?"שאלה אותה,"בעיות עם דן? צרות בגן העדן?"
"לא.."נאנחה.."אני סתם טרודה במחשבות.ההכנות לחתונה מתקדמות,אבל.."
"את חושבת על גבר אחר.."הבינה,חברתה שריל.."את חושבת על המנסאי שעבר ניתוח בליבו."
כריסטין לא ענתה.היא סיימה את הקפה והניחה את הספל בכיור.מתקדמת לעבר היציאה מבית החולים..אל עבר רכבי הסיור.היא ידעה כי דבר לא יעצור בעדה כעת.היא חייבת ללכת לחוף.להסתגר בפניי העולם במחשבותיה.כריסטין הגיעה אל החוף.היא ישבה שם על אחד הסלעים.מביטה בגלים הנשברים אל החוף.לא היו כוכבים הלילה.השמיים היו מכוסים בעננים כבדים.שחלקם התמוססו אל האופק.
"יש עננים הלילה.."נשמע לפתע קולו של גלן.
"גלן.."אמרה,מפנה אליו מבטה.
"כריסטין.."נאנח.."מה את עושה כאן?"
"הייתי זקוקה למקום..להתבודד."ענתה.
"באת לראות את הירחים.צר לי לאכזב אותך..הלילה יש עננים."הוא נעמד קרוב אליה.עיניו הביטו בה,במבט מלא רגש.הלב שלו הלם בחוזקה כאילו עוד רגע ייתפוצץ,כשהסיט את השיער מעל עיניה.
הוא סער בקרבו.נשימתו נעתקה ממנו,כשהביט בה,כששיערה פזור והרוח "משחקת" בו כרצונה.
"אלוהים,"חשב לעצמו,"היא יפייפיה.."
"אומרים שתפרוץ סערה הלילה.."אמרה.
"יש סערה,בלב שלי."אמר,עיניו ברקו.שפתיו היו קרובות לשפתייה.הם היו כמו שתי אוניות שמתנגשות זו בזו בלילה,וממשיכות הלאה בבוקר.נוגעות,אך לעולם לא נפגשות.הם ממש נוגעים,לשבריר שניה.
כריסטין חשה ושמעה את נשימותיו המתגברות על צווארה.אט אט,נגעו שפתיו בשפתיה,ברכות.. אצבעו נגעה בשפתיה בעדינות רבה.עיניו הביטו בה במבט כה חודר,אל תוך עיניה.שפתיו ננעלו על שפתיה,ברכות.הוא נישק אותה.כריסטין נכנעה שוב לתחושה המענגת,המכשפת הזו. הם החלו מתנשקים.נשיקות עדינות.רכות,שהפכו לאט לאט והתעצמו לכדי נשיקה לוהטת ורבת עוצמה.כששניהם לכודים בתשוקתם וערגתם האינסופית זה לזו.נכנעים זה אל זו.כמו בקרב אבוד מראש.
"גלן.."אמרה בין נשיקה לנשיקה..כשכל נגיעה שלה משגעת אותו.
"עשי איתי אהבה,כריסטין.."הוא ביקש ממנה לפתע.נוגע,בכף ידה.הצורה בה ביקש זאת נגעה כל כך לליבה.הייתה מין נואשות בקול שלו.הוא נואש.מחשבותיה על ארוסה עצרו אותה.
"אני..לא יכולה."אמרה.
"אני רוצה ללכת לאיבוד בתוכך.להרגיש אותך זורמת במחזור הדם שלי.."אמר,נוגע בה.
"אני לא יכולה,גלן.אני מאורסת.."היא שוב אמרה,כשהוא מביט בה.הלב שלו הלם בקצב מכאיב.
"אבל..את רוצה.אני רואה את זה בעיניים שלך."אמר בפנייה.שבתוך ראשה,רצו מחשבות.
היא חשבה כמה כל כך רצתה לחוש במגע גופו נוגע בגופה.בנשימותיו על צווארה.רצתה לחוש בליבו פועם באותו קצב עם ליבה כשהחזה שלה צמוד לחזה שלו.אך,מחוייבותה לדן,עצרה בעדה.
הם הבעירו מדורה על החוף.יושבים זה ליד זו.גלן הביט שוב,אל תוך האש.כשהוא חש שאש בוערת בתוכו.הוא ידע כי,הוא עלול להכוות.שוב.
"כריס..",פנה אלייה.כשזרועותיו נכרחות סביבה.הם התחבקו אל מול האש הבוערת.
"המלחמה מתקרבת..כך שמעתי."שינתה את הנושא.
"אני לא רוצה לדבר על המלחמה.אני רוצה לדבר עלינו."אמר בעצב.
"זה לא יילך,גלן."נאנחה.
"כריס,אנא ממך.."אמר שוב בייאוש.
"אל תנסה להשיב את הגלגל לאחור.מה שהיה בנינו אז..נגמר."הוסיפה לומר לו מפורשות.
גלן הביט בה בכאב לב.הוא הביט בעיניה והבין מה עובר עלייה,לפי המבטים שלה.הוא נאנח.
"אל תשקרי לעצמך,כריס.."ביקש ממנה.
"מה??..איך אתה יכול לומר זאת?"היא ניסתה להבין.
"בתוך תוכך את יודעת.העיניים אינן משקרות."אמר,נוגע בסנטרה עם אצבעו.."את יודעת מה אני מרגיש."
"מה אתה מרגיש?"שאלה,כשעיניו בורקות,דומעות מהרוח.
"מה אני מרגיש?"התפלא,מתקרב אלייה.
"אני כולי נסער כשאת כאן."נאנח..היא קיוותה לשמוע אותו אומר לה שהוא אוהב אותה.מועד החתונה מתקרב.כריסטין חשה שהיא פשוט,תקועה באמצע,בניהם.שכן,איש אינו מבטיח לה שגלן יישאר עימה אחרי שתבלה עימו את הלילה.אך,בתוכה הבינה כי יכול להיות שהיא גם לא תראה אותו יותר.המלחמה,עלולה לקחת אותו ממנה.גלן העביר ידו על גופה,בליטופים קלים ונעימים.
שכשהיא אט אט נכנעת למגעו.איש מעולם לא נגע בה כפי שהוא נגע בה.גלן,חש כל כך פגיע
סביבה.נשיקותיו הפכו מרגע לרגע,עמוקות יותר.כשהם מסירים זה מזו את הבגדים.מתנים זה בזו אהבה.המגע היה כה ענוג ועם זאת מכאיב ועמוק.הם נגעו זו בנשמתו של זה.
האש בניהם בערה בלהבות מתלהמות.כשלאחר מיכן,שכבו זה לצד זו.כריסטין הביטה ונגעה בעדינות בצלקת שעל החזה שלו..כשלאחר מיכן הניחה כף ידה וחשה בהלמות ליבו המתגברות כשהוא מביט בעיניה,ומניח את ידו על ידה.עיניו ברקו באור חזק בהיר.
"איך הלב שלך מרגיש?"שאלה..כשכל נגיעה שלה הרגישה כה נעים ועם זאת,זה גם הכאיב לו.ועם כל פעימה זה הולך ונהיה קשה יותר.הוא הרגיש חלש בנוכחותה.
"הלב שלי כואב,כריס.."אמר,מתנשם.."הוא פצוע,אנושות.כל פעם שאת נוגעת בי,הדופק שלי מאיץ."
גלן וכריסטין שכבו מחובקים על החול הרך,כשהם אוחזים זה בזו.
"מי היה מאמין? בת אדם ומנסאי..הא?"אמרה.
"למה לא?"שאל,נושק לראשה בעדינות.נושם את רייח שיערה ששיגע אותו.נושם אותה לתוך ריאותיו.
כריסטין הביטה בטבעת האירוסין שלה.היא החלה מהרהרת באירוסיה לדן.וגם הוא מתלבש.
"אני חייבת לחזור.."היא קמה לובשת את השמלה היפה איתה הגיעה.
"אל תלכי.."אחז בידה..כשהוא פוחד שהיא תעלם לו והוא לא יראה אותה יותר..הוא נשמע,נואש.
"אני לא יכולה להשאר איתך."אמרה,כשהוא מביט בה במבט עגום,עצוב.הוא ידע כי כך או כך,ישאר לבדו,עם כאב גדול ובלתי נשלט,בלב.והפעם,הוא לא יוכל להמשיך הלאה.
ידו נאחזה בידה.לא,הוא הרגיש שהוא אינו יכול לתת לה ללכת.הכאב בתוכו הלך וגבר.שכן,היא חושבת על הלילה הזה,כלילה חד פעמי.
כריסטין צעדה אל רכב החלל שלה.כשדמעות פורצות מעיניה.היא מאוהבת ומבולבלת.
"כריסטין!!!"קרא ,כשכמובן איחר את המועד.היא כבר לא הייתה שם.מותירה אחריה,חלל ענק בנשמתו של גלן.כמו פצע כואב ומדמם.והכאב,בילתי נסבל.