המסע לתוך הזיכרון-פרק 4 -החקירה של כרמל-

"אל"ף- אל תדבר אלי בטון כזה, בי"ת-אני באתי לאימא שלי ברגע שיכולתי, ואתה לא תגיד לי שאני בת גרועה, גימ"ל- כן אני הייתי עם חבר שלי אבל לא בגלל מה שאתה חושב!" היא צעקה. רב פקד בראון ראה בכרמל מעוצבנת אבל לא וויתר "אז למה היית איתו?" הוא צעק. "כי הוא הכה את אח שלי! צעקתי עליו" היא אמרה בבכי.
***********************************************************************************************************
"אתה מרוצה עכשיו?" שאלה אחרי שניגבה את הדמעות. "לא" אמר וויאט בשקט, מכונס בעצמו, נכון שהיה מרוצה, אבל אף-פעם גם לא בשנות חייו כמתבגר, לא היה צריך לסבול את המטרד הזה שנקרא מתבגרת בוכה ולקח לו הרבה זמן להרגיע אותה. "כן אתה כן" היא אמרה ומשכה באפה. "את יכולה לספר לי איך גילית את זה, אם גילית את זה" הוא אמר והביט בה ואז הבין שלא בחר נכון במילים, כי הברז נפתח מחדש וכרמל המשיכה לבכות. "איזו מין מפלצת אתה חושב שאני?!" היא החלה לצעוק. "כרמל…אני מצ-מצטער, לא התכוונתי ל-איך שזה נשמע" הוא גמגם אבל היא המשיכה לבכות. "כרמל! די לבכות, אנחנו צריכים להמשיך, איך גילית את זה ומתי?" הוא ניסה מחדש, כרמל קצת נרגעה והחלה לספר.
"ביום ראשון,שבוע וחצי בערך לפני ההתאבדות" היא התייפחה שנייה והמשיכה. "היה לנו ריב גדול, גדול מאוד" היא נעצרה וקינחה את אפה. "חבר שלו הראה לנו איך הם מתעללים באיזה חנון, הוא אמר, ומיד זיהיתי את אח שלי!" היא נעצרה עוד פעם והתייפחה "באתי אליו עם זה והיה לנו ריב גדול, צרחתי אליו ואמרתי לו שאנחנו לא ביחד יותר" היא נעצרה ועצמה את עיניה חזק "ניסיתי ללכת, אבל הוא לא נתן לי, הוא הכה אותי" היא אמרה והראתה את היד שלה היו שם מכות כחולות,חבורות מגעילות, 'כמו לאלמוני' חשב. "הוא אמר לי שפעם הבאה שאם אתפוס אותו עושה את זה, הוא רוצה שאנשק אותו, מול אח שלי! התעצבנתי אבל לא יכולתי להגיד לו, ויום אחרי זה, שכחתי את המחברת בביולוגיה, יום לאחר מכן היה לנו מבחן" היא נעצרה ולגמה מים "נכנסתי לבי"ס והוא קיבל כ"כ הרבה מכות, הוא ממש היה כמו שק אגרופים, ניסיתי להסתתר, אבל שניהם ראו אותי" היא אמרה ונעצרה והתחילה לבכות, ותוך כדי הבכי המשיכה לספר "לדניאל היה פתאום חיוך, הוא חשב שאני אציל אותו,ואז התקרבתי בכלל לזה שהכה אותו והבאתי לו נשיקה! היית צריך לראות את הפנים שלו, זה נראה כאילו המכות לא הזיזו לו, הוא נראה קפוא, הוא הסתכל עלי במבט מאוכזב, אני בחיים לא אשכח את המבט הזה" היא המשיכה לבכות. "מאותו היום הוא לא דיבר איתי, לא הביט לכיוון שלי, הוא הביט דרכי וכל מה שאני אז רציתי היה להתנצל, אבל לא ידעתי איך" היא אמרה.
היא לא הפסיקה לבכות למשך חמש דקות, כל האיפור כבר נמרח, ואז וויאט ראה פנס, על העין השמאלית שלה. יום למחרת הוא תיכנן…הנער הזה הולך להכנס לכלא להמון זמן….