ניצוצות באויר-פרק 10

גלן נותר על החוף,מביט בשמיים.כששמעה לאחר מיכן שכב במיטתו,לבוש רק בתחתוניו מביט בתקרה.הוא לא היה מסוגל להרדם באותו לילה.שבור מגעגועים עזים,לימים שמחים יותר של אהבה.גופו ערג למגע גופה של כריסטין.הערב הזה העלה בחזרה רגשות אבודים,והחזיר את שניהם,שנות אור אחורנית לתקופה יפה יותר.גלן חש כאב מציף אותו.שכן,אם לא היה עובר את ניתוח הלב,הוא לא היה פוגש שוב את כריסטין.
דמעות החלו זולגות מעיניו המדהימות.בין רגע הוא היה אפוף רגשות.
"כריסטין.."הוא אמר את שמה,חושב עליה.כשהיא,שוכבת לצידו של ארוסה,חושבת על גלן.רוצה להניח את העבר מאחוריה.אך,ככול שעובר הזמן,היא מרגישה בטוחה יותר,שהיא רוצה לאחוז בו בזרועותיה ולא בדן.בבוקר,לפניי שיצא למשרדו,הביט גלן בתמונה שלו עם כריסטין,מוצף זכרונות.גל שלעצבים שטף אותו באותו רגע,הוא אחז בתמונה וזרק אותה בעצבים על הקיר.כשלאחר מיכן הרים אותה מהריצפה.הזכוכית נשברה.רסיס של זכוכית חדר לאצבעו.הוא לא שם לב שדם החל מטפטף מאצבעו.דם טיפטף על התמונה.
"גלן.."נשמע קולה של מוניק הנודניקית,שרדפה אחריו.היא לא ידעה שהוא,סובל מלב שבור. בו ברגע עטפו אותו געגועים,געגועים עזים .הוא לא סיפר לאיש על רגשותיו.
"מוניק.."אמר,פותח לה את הדלת.מוחה את הדמעות מעיניו.
"הו,בוקר טוב לך.."אמרה.
"מה את רוצה ממני?"שאל בעצבים.
"יורד לך דם.."היא שמה לב.
"כניראה שנחתכתי או משהו.."הוא שם לב לפתע,כשברגע לאחר מיכן,היא טיפלה בחתך הקטן שהיה באצבעו.נראה היה כי הדימום האמיתי היה,בתוך הלב שלו שדימם בכאב עז.הוא נאנק בתוכו ללא מילים.
"הו,מי הבחורה הזו?"שאלה מביטה בתמונה.
"אף אחת.."אמר,לובש את מדיו.
"אף אחת?..אז מדוע הזכוכית שבורה?"שאלה שוב.
"תראי..את נכנסת לחדר שלי כאילו אנחנו גרים ביחד..ועוד מרשה לעצמך לשאול שאלות פרטיות כאלה?"קרא.הוא רתח מזעם עלייה.
"שאלתי כידידה."אמרה מתיישבת.."זה בסדר,הבנתי שאתה לא רוצה אותי."
"עיזבי אותי.הניחי לי לנפשי.."נאנח.
"אתה שבור.."הבינה.."אני רואה את זה בעיניים שלך.זה כואב".
"בא לי למות.."נאנח.
"אל תדבר ככה."אמרה.
"זה מה שאני מרגיש,מוניק."אמר.
"תביט בעצמך רגע.."אמרה לו,"אתה לא מפוקס."
"אני בסדר.."נאנח שוב.
"זו כריסטין.נכון?אתה אוהב אותה."אמרה,כשגלן שותק.הוא לא ענה.מכחיש הכל כגבר טיפוסי.הוא היה זקוק כרגע,למגעה,חיבוקה של כריסטין.כמספר דקות לאחר מיכן שטף את פניו,ופנה לחדר הישיבות כשהוא מלווה במוניק,שדאגה לו.נראה כי ימים לא קלים עוברים עליו.
הוא עובר התמוטטות עצבים.
בעוד כריסטין עסוקה בבית החולים עם מטופליה.
כשלפתע,נכנס לשם חייל צעיר במדים,עם יד פצועה.הוא הזכיר לה במידת מה,את גלן.היא לא יכלה להפסיק לחשוב אייך הותירה אותו בגפו,על החוף.על מה שגרמה לו.
"מה אני עושה?"נאנחה,חושבת עליו.."מה אני עושה לו?"
ימים קשים עברו על גלן,שניסה להחזיק את עצמו למרות הכאב.
הוא העסיק את עצמו בתכנון הקרב בכדיי שראשו יהיה עסוק בקרב ולא בעניין הפרטי שלו.כן,הוא חייב להפסיק לחשוב עליהגם הוא ייצא להלחם עם חייליו.הרופא אישר שליבו החלים לחלוטין ומתפקד כרגיל יש לו לב חזק.זה הולך להיות קרב ארוך וחסר רחמים.תדריך הקרב היה ארוך ונמשך אל תוך השעות הקטנות של הלילה.
גלן ידע שאם ייהרג בקרב,הדבר היחיד עליו יחשוב בעודו לוקח את נשימתו האחרונה יהיה,כריסטין.
המוות,היה הדבר האחרון שהרתיע אותו. גלן,לא פחד כלל.הוא גם ידע בתוכו,כי יש סיכוי שלא יראה אותה יותר.
הוא חייב לראות אותה,שוב..