היחידה \ 3

הוא ישגיח ! אמרה לעצמה בקי בדרך….
היא הכירה את טום לפני 3 שנים כאשר הגיעה לגור מולה , הוריו נהרגו בתאונה "מסתורית " .
למרות שהוא כבר די עצמאי וגדול בן 23 אך עדין היה בו משהו שפשוט גרם לבקי לקחת אותו כבן חסותה.
היא אף פעם לא הרגישה בטוחה בבנין הזה ! , זה היה בנין למשפחות שכולות שאחד מבני משפחתם "נהרג בתאונות מסתוריות" לא רק כאן אלה ברחבי העולם .
היא ידעה שהעבודה שלה ושל מקס אביה של אנאבל כרוכה בסכנות רבות.
בעלה נהרג בתאונה , וכשהיא אמורה להיות הבאה בתור אנאבל חזרה אליה , והיא לא הולכת לוותר על שום דבר שבעולם אלא לחיות לצד ביתה האהובה .

אנאבל התעוררה והביטה בשעון הגדול שהיה תלוי מעל הטלוויזיה השעה הייתה 11 בבוקר , היא הסתובבה על בטנה והריחה את ריח אימה האהובה .
אחרי שסיימה לבחון את הבית היא מצאה את הדף שבקי השאירה לה על שולחן המטבח .
"בוקר טוב נסיכה שלי !, שתקומי תתקשרי אלי למספר הזה ! מחכה לך… : ) " .
אנאבל חייגה את המספר שבקי כתבה לה ….
"בוקר טוב אמא "
-"בוקר אור יפה שלי התעוררת!, איך ישנת ? "
"ישנתי מצוין אמא , איפה את ? "
"אני בעבודה מאמי שלי , תקשיבי ניפגש לארוחת צהריים במסעדה קרובה למקום העבודה שלי , השארתי לך על השולחן מפה קטנה , וכסף תצאי ותטיילי לך קצת תאכלי ארוחת בוקר טובה , ותקני לך בגדים או כל מה שאת צריכה , אני אתקשר אליך מתי ניפגש לארוחת צהריים בסדר ? ".
"טוב אמא אל תדאגי אני ייהנה , ואסתובב קצת האמת היא שאף פעם לא הייתי בעיר הזאת אז נראה לי שאני יקדיש את היום בשביל זה .. "
אנאבל סיימה את השיחה עם אימה , התארגנה ולקחה כל מה שנחוץ, היא נעלה את דלת ביתה והביטה למסדרון הארוך , היא שמה לב שהדלת שלהן והדלת ממול את אחרונות בשורה אך בכל זאת יש עוד דלת שעמדה במקביל להן , היא הבינה שזאת לא דירה , סקרנית אנאבל דחפה את הדלת וגילתה שם מדרגות שמובילות ליציאת חירום , אך הנוף שהשתקף היה לרוב עיר הגדולה , אנאבל הביטה למטה ונרתעה מהגובה הרב , היא חזרה מיד אל המסדרון וטרקה את הדלת אחריה. מתנשפת מהלחץ שהיה בגרונה . היא ירדה במעלית ויצאה מהבניין .
אנאבל טיילה בטיילת מלאת החנויות וקנתה לעצמה צעיפים כובעים ואפילו סוודר , בזמן טיולה הקטן היא נעצרה מול חנות לכלי נגינה , אחרי מס' התלבטויות היא נכנסה לחנות וניגשה לפסנתר גדול שעמד שם , "כבר הרבה זמן לא ניגנתי " חשבה אנאבל .
אביה אהב שהיא מנגנת . בהתחלה הוא הכריח אותה ללמוד אבל אז היא כבר התאהבה בפסנתר וניגנה להנאתה .
בכל פעם שהוריה היו מגיעים לביקור אנאבל הייתה מנגנת להם על פסנתר ואביה היה גאה בה , אבל מאז מות אביה אנאבל הרגישה שאיבדה טעם לנגן .
אבל עכשיו היא עמדה מול הפסנתר מתלבטת אם להתיישב או להמשיך לטייל , לבסוף החליטה לנגן . היא התיישבה על הספה והרימה את מכסה הקלידים בעדינות ובסבלנות היא ליטפה אותם והרגישה איך כל עצב בידה רוצה לנגן , כאשר התחילה לנגן היא הרגישה את עצמה נשאבת לזה . אחרי שסיימה לנגן אנאבל הרימה את ראשה וגילתה שמוכר החנות נשען על הפסנתר וקשוב כולו לניגון שלה.
"את מנגנת מקסים! " אמר המוכר הצעיר , אנאבל הנבוכה קמה מיד והרימה את תיקה . "תודה . לא התכוונתי ככה לפלוש ו….. " לפני שסיימה את המשפט קטע אותה שוב , "תרגישי חופשי להיכנס ולהתפלש מתי שמתחשק לך " חייך . אנאבל הנבוכה חייכה חזרה ועברו ביניהם מס' שניות של שקט . "נעים מאוד אני לוגן " ,
"אני אנאבל " אמרה מחייכת ,
לפני שהמשיכו להכיר הפלאפון של אנאבל צלצל ועל הצג הופיע מספרה של אימה .
"היי אמא , עכשיו ? בסדר אני מגיעה . בי " לפני שאנאבל הספיקה להגיד לו משהו , הוא קטע אותה .
"כן , את צריכה ללכת " .
"תודה " אמרה וכיוונה את עצמה ליציאה .
"חכי , " אמר לוגן מגיע אחריה , אנאבל נעצרה והסתובבה אליו מחויכת . "אולי נוכל לצאת מתישהו אני ואת " אמר .
היא לא דיברה כלל ובמקום היא לקחה ממנו דף ועט וכתבה לו את מס' הפלאפון שלה , הם נפרדו לשלום ואנאבל הלכה לארוחת צהריים עם אימה .
אחרי ארוחת הצהריים עמדו אנאבל ואימה להיפרד , "מתי תגיעי הביתה ? " שאלה אנאבל ,"אני אשתדל להגיע לפני 8 " .
" איפה את עובדת ? " , שאלה אנאבל סקרנית . בקי לא ידעה מה לענות לה , היא לא רצתה שאנאבל תדע מה היא עושה ולכן ניסתה להתחמק , "אני מבטיחה בהזדמנות לספר לך , עכשיו אני חייבת לזוז " אמרה , בקי נתנה נשיקה במצחה של אנאבל וחייכה אליה "נתראה בערב " אמרה שוב והלכה .
אנאבל החליטה לטייל עוד קצת ולחזור הביתה.
היא עמדה ליד המעלית והתרכזה בנקודה מסוימת על הרצפה .בלי לשים לב המעלית נפתחה וטום הגיח במהירות . הוא התנגש באנאבל והעיף אותה אחורה אנאבל העצבנית לא ידעה מה לעשות וצעקה עליו , "אתה פשוט אידיוט! " .
"אני מצטער זה לא היה בכוונה " אמר טום , הוא חייך אליה והושיט את ידו לאות שלום .
חיוכו של טום עיצבן את אנאבל בטירוף . "תמחק את החיוך האדיוטי שלך , או שאתה יודע מה תמשיך לעמוד פה ולחייך אל עצמך " אמרה ונכנסה למעלית מבלי להסתובב אליו .
אחרי שהמעלית נסגרה טום עמד שם עוד וחשב , כן הוא היה בטוח שזאת הבת של בקי , למרות שהייתה שונה ממנה דמתה לה מאוד עיניה הכחולות המדהימות , עורה הבהיר , אך בהמון דברים הייתה שונה אנאבל מאימה. שפתיה וגומות החן שתופסות מקום נכבד ביופייה , שיערה הארוך בצבעי חום בהיר . צלצול הפלאפון של טום קטע אותו ממחשבותיו והוא חזר לעיסוקיו .
אחרי שסידרה את הבית , אנאבל לא מצאה מה לעשות עם עצמה , והחליטה לבשל ארוחת ערב היא ירדה למכולת השכונתית וקנתה מס' פריטים בכניסה לבניין חיכתה איתה למעלית נערה צעירה שאנאבל שיערה שהיא בסביבות גיל ה-20 .
הנערה בחנה את אנאבל ורק אחרי שנכנסו למעלית היא שאלה , "את הבת של בקי ? " .
"כן " אמרה אנאבל מחייכת ,
"נעים מאוד אני ניקי אני השכנה מעליך " אמרה מחייכת .
"אני אנאבל ".
"נעים מאוד אנאבל , איך זה לגור כאן ? " שאלה ניקי ,
"חדש לי , אבל הכל הולך לי טוב " אמרה בשקט . הדלת נפתחה בקומה של אנאבל , היא נפרדה בנימוס מניקי ויצאה .
אנאבל הכינה את ארוחת הערב כאשר הפלאפון שלה צלצל .
מספר לא מוכר הופיעה על הצג ואנאבל ענתה , "הלו ?"
"היי , את מזהה אותי ? " שאל ,
אנאבל ישר זיהתה אותו זה היה לוגן שהתקשר והזמין אותה לצאת היום. היא סירבה בעדינות והסבירה שהיא כרגע משלימה פערים עם אימה אבל הסכימה לצאת איתו יום שישי בערב .
אחרי שניתקה את השיחה אנאבל שמעה רעשים שונים ומוזרים במסדרון , סקרנית פתחה את דלת ביתה והציצה החוצה , הדלת מולה הייתה פתוחה היא חיפשה מסביב אנשים אך לא מצאה .
היא נעלה את דלת ביתה ובשקט צעדה אל תוך הדירה ממול , חלון הדירה היה פתוח לרווחה כאשר אנאבל התקרבה להציץ מהחלון היא שמעה צעדים הולכים ומתקרבים…