נקמה מתוקה פרק -11-

אוקי… אני יודעת שאמרתי שאני אפרסם את פרק -11- ביום ראשון (ורוב הסיכויים שהאתר יפרסם אותו ביום ראשון) אבל אני בת אדם כל כך מתחשבת ומקסימה שהחלטתי לתת לכן לקרוא את פרק 11 היום במוצאש.. אבל אל תאשימו אותי אם הוא יתפרסם ביום ראשון.. אני את הצעד שלי עשיתי!
תהנו!!!

פרק -11-

"מה?" צרחה קלייר בפחד. היא הסתובבה אל הדלת והתחילה להלום בפראות על הדלת צורחת, "עזו לי! תוציאו אותי מכאן! מישהו?!"
"קלייר זה לא יעזור, הדלת הזאת חסינת קול, גם אם מישהו יעמוד ליד הדלת הוא לא ישמע אותנו."
קלייר הסתובבה אל דארק, מסתכלת עליו מבועתת ואמרה, "זה לא יכול להיות, זה רק חלום רע, רק חלום רע," היא צנחה על הרצפה והתחילה לבכות.
"קלייר, תסתכלי עלי." שמעה קלייר את קולו של דארק. היא הרימה את ראשה ומצאה את עצמה פנים אל פנים מול דארק.
"קלייר, קחי נשימה עמוקה ואז תוצאי אותה." אמר בקול רגוע.
היא הסתכלה עליו במשך מספר שניות ואז עשתה כפי שאמר, כעבור כמה שניות היא התחילה להרגיש יותר טוב.
"מרגישה יותר טוב?" שאל בחיוך.
היא חייכה חיוך קטן ושאלה, "איך…?"
דארק חיך חיוך מוזר ואמר, "את למדת אותי."
היא הסתכלה עליו בתערובת של הפתעה והלם, "אבל מתי?"
"זה היה לפני שנים. אני זוכר שישבנו ביחד לפני הבגרות בהתעמלות ואני אמרתי לך שאני בחיים לא אצליח. את הסתכלת עלי ואמרת, "אתה תצליח, עכשיו קח נשימה עמוקה ותוציא."
היא הסתכלה עליו ופתחה את פיה למור משהו אבל הוא קטע אותה ונעמד והיא ראתה שהבעת פניו השתנתה בחזרה לאדישות, "ובכן, זה היה לפני עידן. אני מקווה שאת בסדר, אבל אני מת מעייפות, לילה טוב קלייר."
והוא התרחק אל הפינה הקרובה. הוא נשכב על הרצפה ונרדם. קלייר הסתכלה עליו במשך מספר שניות, ולבסוף נשכבה על הרצפה ונרדמה.

למחרת בבוקר קלייר התעוררה עם כאבי גב מטורפים. היא התרוממה מהרצפה הקרה והתמתחה. היא ראתה את דארק, הוא עדיין ישן. קלייר הסתכלה עליו כשיישן, הייתה לו הבעה כל כך שליוה, מתוקה. שקלייר לפתע הרגישה צורך עז לחבק אותו.
"את מוכנה להפסיק לבהות בי, אני לא יודעת אם זה מפחיד או מלחיץ." שמעה לפתע קלייר את קולו של דארק.
הוא התיישב על הרצפה ואמר, "תורידי את הנעליים הם יעשו לשנינו חור בראש," אמר בעייפות.
קלייר הנהנה בראשה וחילצה את הנעליים. היא התיישבה במרחק ממנו, אך לא רחוק מידי. היא ניסתה לעסות לעצמה את הכתפיים, אך היא לא הגיעה למקומות שכאב לה לבסוף שמעה את דארק שואל, "את רוצה משאז'?"
קלייר הסתכלה עליו בהכרת תודה ואמרה, "אני אשמח." והתקרבה אליו. היא התיישבה עם גבו אליו והוא התחיל לעסות את גבה. קלייר הרגישה איך גופה משתחרר והיא אמרה, "אתה מסאז'יסט לא רע."
היא שמעה אתו צוחק והוא אמר, "כן, אמרו לי את זה."
"מי, ליונל?" שאלה בחיוך.
"לא, כל מיני בנות."
"אוה," אמרה קלייר, מעט באכזבה.
דארק נעצר וקלייר הסתובבה אליו, כך שישבו פנים מול פנים.
"קלייר אני אמרתי לך בעבר, את יודעת שהיחסים האלו לא יובילו לכלום.. אני,"
"זה בסדר, אני מבינה," אמרה בחיוך מאולץ. "אתה לא מרגשי דבר אלי ואני סתם עוד בחורה צריך לשמור עליה, כן אני יודעת את זה." והיא נעמדה. "אבל אתה לא צריך לנופף לי בזה כל הזמן." והיא הסתובבה. לצערה לא היה לאן לברוח, והיא עמדה באותו חדר עם דארק. היא מחתה במהירות את הדמעות שבצבצו בזוויות עיניה.
"קלייר, תקשיבי לי," שמעה את דארק אומר.
"אני הבנתי, אין צורך בהסברים."
"קלייר תסתכלי עלי!"
היא הסתובבה וראתה אותו מסתכל עליה בהבעה מוזרה, "קלייר, אחת הסיבות שאנחנו לא נוכל להיות ביחד כי אנחנו שונים. מערכת יחסים של סוכן ואזרחית מעולם לא הצליחו, אז איך את מצפה שזה יעבוד בינו? הרי ישר אחרי שהמשימה תיגמר את תחזרי לחיים שלך ואני אמשיך להיות סוכן."
קלייר הסתכלה עליו ואמרה, "אתה לא יכול לבקש לפרוש?"
הוא צחק ואמר, "קלייר אני לא אעזוב הכל רק כי חברת ילדות שלי ביקשה את זה. חוץ מזה, זה עבודה שלי ואני אוהב אותה."
"כן, תוותר על העבודה המחורבנת שלך! שבע שנים אני הקרבתי בגללך כי חשבתי שנהרגת!" אבל היא שתקה ולא אמרה דבר.
הם עמדו כך מספר שניות, עד שדארק אמר, "אני מצטער."
לפני שהספיקה לשאול אותו על מה הוא הכה אותה בראש והיא הרגישה איך היא נופלת לבור שחור.
קלייר התעוררה כעבור כמה שעות עם כאב ראש קל, היא הסתכלה סביב. היא עדיין הייתה בתא. וראתה את דארק מסתכל עליה.
"התעוררת."
היא הנהנה בראשה ושאלה, "מה קרה לי?"
"התעלפת," אמר אבל לא הוסיף. היא הסתכלה עליו בחשדנות ואז הסתכלה על שעון היד. השעה הייתה שמונה וחצי בערב.
קלייר שמעה את בטנה מגרגרת והסמיקה מעט.
"תרגישי בנוח, יש לנו גם את מחר," שמעה את דארק אומר. היא הסתכלה עליו ונאנחה.
לפתע שמעו שניהם את דלת החדר נפתחת וכעבור רגע ראשו של ליונל הופיע.
"דארק, אנחנו בבעיה. גרייס קוראת לך ו.." הוא הבחין בקלייר ואמר בהלם, "מה את עושה כאן?"
היא התקרבה אל ליונל וחיבקה אותו באושר, "אני אוהבת אותך!!!" ויצאה החוצה.
ליונל הסתכל על דארק בחיוך ואמר, "מה, אתה כבר לא הולך לחדרים, החלטת שהתא מקום יותר רומנטי?"
דארק הסתכל עליו במבט אזהרה ואמר, "היא נתקעה כאן איתי כשנכנסה. מה גרייס רוצה?"
ליונל על דארק ואמר, "וולדמיר ברח מכלא היו. אס. אס."
דארק הסתכל בהלם על ליונל ואמר, "איך זה הגיוני?"
ליונל משך בכתפיו והמשיך, "בקיצור, גרייס אמרה להוציא אותך מכאן ולהעיף אותך אליה! היא רוצה אותך במשרדה."
דארק הנהן ושאל, "הבגדים שלי?"
"מוכנים, רק תתארגן ותזוז!" אמר ועזב את החדר.
דארק לקח נשימה עמוקה ויצא מהחדר, הולך לחדרו במהירות. הוא נכנס פנימה וראה שהמזוודה שלו כבר מוכנה. הוא נכנס לחדר האמבטיה, התארגן במהירות ולקח את המזוודה איתו, צועד לעבר המטבח. בפנים הוא שמע את קלייר אומרת, "אני רעבה כמו דוב מערות שאני יכולה לאכול פיל שלם."
הוא נכנס למטבח וראה את קלייר יושבת סביב השולחן, אוכלת ספגטי ברוטב עגבניות. ליונל ובלה עומדים לידה כשאכלה, צוחקים מבדיחתה.
כשדארק נכנס בלה הסתכלה עליו ושאלה, "כבר הולך?"
קלייר נעצרה והסתכלה על דארק בהפתעה. "לאן אתה הולך?"
הוא לא ענה והסתכל על ליונל, "הסמכות עוברת אליך לזמן הקרוב, אז אל תעשה שטויות."
ליונל הנהן בראשו ודארק הסתובב לצאת שבלה אמרה, "רגע, הכנתי לך סנדוויץ' שתאכל בנסיעה." הוא הסתובב בחזרה ולקח את הסנדוויץ' בחיוך.
"תודה, בלה. בי אנשים." והוא עזב את המטבח. הוא צעד לעבר הדלת היציאה שלפתע שמע את קלייר צועקת את שמו. הוא הסתובב להביט בה והיא התקרבה אליו.
"לכמה ימים תעדר?"
"מי יודע, ליום יומיים, זה תלוי."
היא הנהנה בראשה ואמרה, "אז אני מניחה שנתראה?!"
הוא הנהן בראשו ולפני שהספיק להניח את ידו על הידית, היא הייתה בזרועותיו.
דארק עמד קפוא במשך כמה שניות ואז חיבק אותה בחזרה ולחש לאוזנה, "אני אשוב, מבטיח." ואז התנתק ממנה ועזב את הבית.
קלייר הסתכלה על דארק שנכנס לתוך המכונית ונסע משם. היא עמדה שם עד שכבר לא יכלה לראות את המכונית והסתובבה וסגרה את דלת הבית ועלתה לחדרה.