הפנימייה – פרק 138

•או"ם קשתי – חלק 2•

יום למחרת, מכל חדר ירדו מגלשות מים לחדר ההתכנסות. אחר כך, נפל עלינו מפל של שוקולד טעים. ואז, בלונים ירדו מהשמים, ולבסוף, או"ם הביא אותנו לחדר מלא בציורים של פונים וקשתות וחדי קרן על הקירות.
"פונים יפים!" קרא או"ם "מי רוצה פוני יפה?"
"אני!!!!" צרחה דנמרק.
או"ם שלף פוני מחדר צדדי והביא לה.
"ועכשיו, בואו נשחק משחקים!" הוא אמר וחייך חיוך רחב וענק.
גרמניה התפתל מכאבים על הרצפה, ואני התפקעתי מצחוק.
גם אזרבייג'אן היה במצב אנוש.
אזרבייג'אן וגרמניה שניהם הצליחו לקום והם לקחו אותי לפינה.
"חייבים לגרום לאו"ם לחזור להיות רוצח" אמר גרמניה.
"זה נורא!" קרא אזרבייג'אן "אני חושב שאני לאט לאט נמס".
הרגליים של אזרבייג'אן התחילו להפוך כבר לשלולית.
"אתה יודע שזה לא כל כך הגיוני, כן?" שאלתי "רגליים לא הופכות לשלוליות".
"ואם מעבירים בהם זרם אלקטרוליטי של יונים שליליים?" שאל גרמניה.
אסטוניה שלח רגל אחת שלו אלינו ואז הוא בא אלינו והתנדנד כמו נחום תקום.
"אתה טועה!" אמר אסטוניה.
שלושתינו ברחנו והשארנו את אסטוניה עם חד קרן ענק ומחייך.
"בואו!" קרא או"ם כשראה את שלושתינו.
"לא!" צעקנו וברחנו מהחדר.
"הדרך היחידה לחסל את או"ם המתוק היא להאכיל אותו בקשת של רצח ושנאה" אמר גרמניה.
"איך נכין קשת כזאת?" שאל אזרבייג'אן.
"צריכים את אירלנד, אירלנד יראה לנו איך מכינים קשת, ואז נמלא אותה ברוע" אמרתי.
גרמניה רץ להביא את אירלנד, בזמן שאני ואזרבייג'אן נשארנו לבד.
"אז…" התחלתי "מזג-אוויר יפה היום, אה?"
"היום גשום לחלוטין ומי שיוצא החוצה הופך לארטיק" אמר לי אזרבייג'אן.
"נו… יפה" אמרתי "אני אוהב ארטיקים".
גרמניה הביא את אירלנד.
כנראה שגרמניה עדכן אותו בהכל, כי אירלנד כבר יצר קשת בענן.
אזרבייג'אן דיבר אל הקשת. גרמניה שפך עליה שוורצקופף, אבל כלום לא קרה.
אני ניגשתי לקשת.
"ג' יפית" אמרתי.
בקול בום! אחד גדול, הקשת הפכה לשחורה ובגוונים של אפור. היו בה גולגלות ורשע. אירלנד סגר את הקשת והלכנו לאו"ם.
אירלנד פתח שוב על או"ם, ואו"ם בלע את זה. מיד אחר כך הוא התחיל לצרוח באימה מציורי הפונים וחדי הקרן על הקירות והוא ברח משם למשרד שלו, וארבעתינו היינו מרוצים.