היחידה \ 2

"סיימתי ללמוד , את יודעת אני כבר בת 18 . וחשבתי אם אני יכולה לגור איתך " אמרה אנאבל בחשש .
ללא היסוס נוסף בקי תפסה את אנאבל וחיבקה אותה בכל הכוח "בת שלי , יפה שלי , זאת אפילו לא שאלה זה הבית שלך! " אמרה בקי רועדת , היא לא הפסיקה לנשק את אנאבל וכששמה לב ששכנותיה בוחנות אותן היא שחררה את אנאבל ונופפה להן לשלום , "היי בנות תכירו את הבת שלי אנאבל " אמרה וסובבה את אנאבל אליהן ,
אנאבל הביטה בנשים ושמה לב מיד שמבטיהן השתנו . פתאום הן שידרו שמחה ושלווה במקום חשדנות . "היי נעים מאוד " אמרה אנאבל בנימוס . "ברוכה הבאה אנאבל " אמרה אחת הילדות הקטנות .
"בואי ניכנס " אמרה בקי ולקחה מאנאבל את המזוודה . "אמא אולי אני מפריעה אני לא מרגישה ממש בנוח " אמרה אנאבל בכנות . בקי סגרה את הדלת אחרי אנאבל , ואמרה "אחרי שאבא נפטר רציתי לקחת אותך אלי ולהשאיר אותך הכי קרוב שאפשר , אבל פסיכולוג בית הספר שלך הפציר בי לא לעשות את זה . פחדנו שזה יהרוס לך את החיים . ובגלל זה הפסקתי לבקר אותך אלה רק שלחתי לך מכתבים . ידעתי שאם אני יבוא אני ירצה לקחת אותך וידעתי שאף אחד לא יצליח לשכנע אותי אחרת . אבל פחדתי עליך " .
אנאבל חיבקה את אימה בכל הכוח שרק היה לה , "אמא אני אוהבת אותך וכל כך שמחה שאנחנו יחד " .
בקי ואנאבל חלקו חוויות ופרקו את המזוודה של אנאבל . "יש לי רק את המיטה הזוגית הזו , אבל מבטיחה לך שנקנה לך אחת " אמרה בקי .
לדירה של בקי לא היה נכון לקרוא דירה , הוא היה יותר דומה לחדר וחצי . בתוך חלל הסלון עמדה ספה זוגית ומולה טלוויזיה , מאחוריה עמדה מיטה זוגית רחבה וגבוהה מימינה היה חלון גדול שאנאבל שיערה שביום הוא מאיר את כל החדר.
"אמא אני לא צריכה מיטה הכי טוב לי שאני ישנה איתך " אמרה . בקי חיבקה אותה בכל הכוח ועזרה לה להתאקלם . אנאבל ובקי הלכו לישון יחד מחובקות , בקי נצמדה אל אנאבל ולא נתנה לה לזוז , היא כל כך התגעגעה אליה לריחה לשיער הארוך והמושלם שלה , לחיוכה הקורן . כאשר הן נרדמו , סוף סוף הן יכלו לישון רגועות ובטוחות אחת בזרועות השנייה .
בקי התעוררה ב 7 בבוקר בלית ברירה עזבה את אנאבל , היא השאירה לה מכתב על שולחן המטבח עם מספר הפלאפון שלה שתתקשר אליה ויצאה בשקט מהבית . כאשר נעלה את דלת ביתה עברה בקי לדלת מולה וחיפשה מפתח בתוך אוסף המפתחות שלה , כאשר מצאה את המפתח המתאים בקי פתחה את הדלת ונכנסה . החדר היה חשוך, ובקי חיפשה את החלון בשביל לפתוח את החלון .
היא מצאה אותו שוכב על המיטה בבגדיו כאשר שיערו הפרוע מסתיר את פניו . מסונוור מהאור הניח את ידיו על עיניו והשמיע קול עצל . "טום קום לרגע אני צריכה להגיד לך משהו " אמרה .
טום פקח את עיניו והביט בה בטשטוש , "מה קרה ? " שאל .
"הבת שלי חזרה אלי , אנאבל . אני חייבת ללכת ורוב הסיכויים שאפגוש אותה רק לארוחת צהריים, אז תפקח עין ותבדוק שהכול בסדר איתה " ביקשה בקי . "כן המפקדת " אמר טום והניח את ידיו מתחת לראשו .
" מתי חזרת ?" שאלה,
" לפני שעתיים אני חושב " אמר , "היה קשה הלילה ? " שאלה בקי ,
טום הנהן לסימן של כן ושתק מס' רגעים .
"נו תשאל כבר מה שאתה רוצה מהר כי אני צריכה ללכת " .
"את לוקחת סיכון שהיא תפגע שוב , זה יהיה נכון שהיא תישאר כאן ? "