ניצוצות באויר-פרק 6
גלן ניגש לחדר שלו ונשכב על המיטה.הוא החליט שיותר מאוחר,הוא ייסע לבקר את כריסטין.
מחשבות רבות על משפחתו מילאו את ראשו.כאב עדין,ניסר את החזה שלו,כשבתוכו הלב,מנסה להרגע.
"המצוקה הזו לא תורמת למצבך הבריאותי.."נשמע קולו של חברו הטוב שנכנס והתיישב לידו.
"צ'ט,מה אתה עושה כאן?"שאל אותו גלן.
"דאגתי לך."אמר,"קראתי את שפת הגוף שלך.אתה מודאג."
"צ'ט המשפחה שלי נמצאת בדיוק על הגבול.."אמר,נסער.
"אני מציע שאולי תגיד להם לבוא לפה.הם יהיו כאן בטוחים יותר.."אמר צ'ט,חברו.
"אני חייב לראות את כריסטין.."הודיע לו גלן.."אני חייב לדבר איתה,"אמר עם דמעות בגרונו.
"יש בניכם עדיין אהבה,מה?"שאל צ'ט.
גלן שתק,כוסס את ציפורניו.מספר רגעים מאוחר יותר הוא קם מהמיטה.
"לאן אתה הולך?"שאל צ'ט בתמיהה.
"אני נוסע לבית החולים.לכריס."אמר גלן,"היא היחידה שמרגיעה אותי ברגעים כאלה."
"כדאי שתעבור במרפאה.אתה לא יכול לנסוע ככה."פקד עליו צ'ט.
"אני בסדר."הרגיע אותו גלן.."אם אתה דואג,אני אבקש ממנה שתבדוק אותי."
מאוחר יותר..בוקר.תחילת משמרת,כריסטין ישבה לה בקפיטריה ושתתה קפה.
כשלפתע,שמעה מישהו קורא בשמה.קול מוכר.
"כריס.."נשמע לפתע קולו של גלן.הוא נכנס לקפיטריה.."אוי,הינה את..חשבתי שאמצא אותך פה."
"מה קרה?"ניגשה אליו,"אתה נראה נסער."
"אני צריך לדבר איתך..דחוף."התנשם מעט.
"קודם כל,שב.תירגע."אמרה כשהוא מתיישב על הכיסא.
"את היחידה שאני יכול לדבר איתה."נאנח.
"תרגע,גלן.יש לך דופק מאוד מהיר."אמרה,נוגעת בפרק כף ידו.
"את מכל אחד אחר צריכה להבין שעובר עליי משהו."אמר,לחוץ.
"תסביר לי כבר..מה הולך איתך?"שאלה נלחצת ממנו.
"אל תגידי שאני אמרתי לך את זה אבל..כנראה שעומדת לפרוץ מלחמה.במימדים קטסטרופליים.
המשפחה שלי נמצאת בדיוק באיזורים שהאויוב רוצה לתקוף."סיפר לה.
"הבנתי.."אמרה,מביטה בעיניים המדהימות שלו,שהקרינו מצוקה.
כשהיא מקשיבה לפעימות הלב שלו עם הסטטוסקופ שלה..
"אני בסדר.."אמר שוב גלן,"אין צורך לבדוק אותי."
"אתה חייב מנוחה."אמרה בפניו.כשהוא מסדיר את נשימותיו.
"אני בסדר,כריס."אמר שוב.
"אני לא רוצה לאשפז אותך."אמרה בפניו,דואגת לו.
כריסטין הכינה לו כוס תה חם.כשלאחר מיכן,לקחה אותו לסיבוב קצר.מספר ימים חלפו מאז אותו יום.גלן הגיע לבקר אותה מידיי יום.המפגש איתה באמת,עשה לו טוב.הוא הודיע למפקדו,שהכל תקין איתו.המבצע הצבאי,עמד להתחיל בכל רגע נתון.גלן,יצר קשר עם משפחתו,הוא אמר להם לסוע אל סייטרא,עיר מקלט דרומית לעיר בה הם גרים.
בוקר.גלן פגש שוב בכריסטין.הם יצאו לטייל ברחבי בית החולים המעופף.היו שם גם פינות חמד.
כשכף ידה נאחזת בכף ידו.
"מותר לי לאחוז בידך…לא?"שאלה.
"בטח,"ענה,"אנחנו ידידים.לא?"
"אתה נראה רגוע יותר עכשיו.."הביטה בפניו.
" אני מרגיש יותר טוב,כשאני איתך כאן."אמר מחייך .
כל מי שראה אותם מהצד,יכול היה להבחין במעט ניצוצות ביניהם.
"אני שמחה שיכולתי לעזור.."הביטה בו.
"את מוזמנת לבסיס שלי..יש לנו שם חוף ים מדהים..בלילה רואים את זריחת שני הירחים הכחולים.אני נוהג לרדת לחוף כשאני מרגיש מדוכדך,זה מרגיע אותי."הזמין אותה.
"גלן צ'ראי,אתה מתחיל איתי?"גיחכה,נזכרת בימים עברו.
"אולי.."חייך אליה,"אני סתם צוחק."
כשלפתע הוא מבחין בטבעת האירוסין על אצבעה.
"מתי החתונה?"שאל,מתעניין.
"עוד חצי שנה.."אמרה לו.
"למה לא שמרת איתי על קשר?"שינה את הנושא.
"אתה כועס עליי?"שאלה.
"..אני קצת פגוע.."החל לומר,משנה את המבט שלו.
כריסטין ליותה אותו לרכב החלל בו הגיע.
",בואי איתי.."הזמין אותה.
"אני לא יכולה.."אמרה,"מצטערת."
"אז..נתראה מתישהו."אמר,ונכנס לרכב החלל שלו.הוא המריא ונעלם באופק.
תגובות (1)
סיפור מדהים !! תמשיכי