אחרת פרק 6

. "אנחנו בגן עדן?" שאלתי את דניאל ברצינות "ברוכה הבאה לצרפת" אמר נער והסתובבתי לראות מיהו. ילד בעל שיער ארוך עד הכתפיים, עיניים כחולות מהפנטות וחיוך שובב בחן אותי מכף רגל ועד ראש וכשהגיע לפניי חיוכו רק גדל לידו עמד גבר בן 40 בערך עם התסרוקת השנואה עליי בעולם "הלוואה וחיסכון" עם פנים זועפות וכרס (מזכיר לי בצורה איומה את המורה הנתעב עליי ) , "תכירי זה פיטר וזה מקסים" הציג לי אותם דניאל "את בטח אליס נכון?" אמר פיטר (הנער) בעודו לוחץ את ידיי ואני רק הנהנתי ולצערי גם לחצתי את ידו של הזקן שגם לא כל כך שמח מזה , "שנראה לה את המקום של התערוכה?" שאל פיטר את דניאל "למה לא?" השיב דניאל והם התחילו לדבר זה עם זה בעדינו צועדים. אני הייתי עסוקה בלהסתכל על מה שסביבי. ככל שהתקדמנו הרגשתי יותר ויותר כאילו אני בחלום אבל לא רציתי להתעורר זה היה מושלם מדי כדי שיהיה אמיתי. ראיתי בניין מפואר בדליותיו היו מקושטים בוורדים אדומים יפהפיים , הקירות היו מקושטים בפיות מעופפות , הגג היה מקושט בצבע זהב שנראה כבוער לאור השמש והוא נראה כנלקח מסיפור אגדות, "זה המקום שבו נעשה את התערוכה שלך" אמר לי דניאל ואני הסתכלתי עליו בהלם "באמת?" אמרתי בשוק מוחלט "כן" הוא אמר ואני חבקתי אותו בחוזקה "תודה! אני חולה עלייך!" אמרתי בקול מתלהב והוא לטף את ראשי "ידעתי שתאהבי. רוצה להיכנס?" ואני בלי לענות לו אפילו נכנסתי לתוך הבניין . המקום היה מבולגן מאוד והבנתי שדניאל הביא אותי לפה כדי שאעזור לו לסדר והסתכלתי עליו במבט קר וציני "אני פחות אוהבת אותך ממקודם" והוא רק התחיל לצחוק "קדימה עצלנית קטנה שלי תתחילי לסדר" הוא אמר בעודו פותח את הקופסאות ומוציא את ציורי היקרים ללבי בגסות , " אם אתה מכריח אותי לעבוד לפחות תתייחס בכבוד לציוריי" והוא רק גלגל עיניים אבל לפחות הוציאי אותם יותר בעדינות. בעודי תולה על הקיר תמונה של שטן ומלאך מתנשקים, פיטר התקרב ובחן את הציור במבט חסר הבעה . נסיתי להבין מה הוא חושב על הציור וגם לא להשתגע יותר מדי (אם יש משהו שמשגע אותי מכל הדברים בעולם זה אנשים שמסתכלים על הציור שלי במבט חסר הבעה. תחייכו, תעשו פרצוף מגעיל אבל תגיבו למען השם!) והוא אמר לבסוף "זה ציור מדהים" (תודה שהגבת באמת!) , "תודה" אמרתי בעודי ממשיכה לתלות ולסדר שם אבל הוא המשיך להיות תקוע בציור. "הציור באמת עד כדי כך יפה בענייך או שאתה סתם אין לך כוח לעזור לי?" שאלתי אותו "גם וגם" הוא ענה מרותק לציור אני גררתי אותו משם בעודי אומרת לו מעוצבנת "או שאתה עוזר לי או שאני מכניסה אותך לתוך הקופסא ושולחת אותך ליפן" והוא ענה משועשע "איזה נימוסים חבל על הזמן!" אבל בכל זאת עזר לי לסדר. בעוד אנו מסדרים הוא שאל "תגידי, מאיפה היה לך הרעיון לצייר את הציור הזה?" והראש שלי צעק זה אמיר ואני