הוועד הנבחר:)

תולי 23/02/2012 1339 צפיות אין תגובות

"טאם-טאם-טאם טא טא טאדאם!" זמרה אחותי. היא לבשה סוודר ורוד ומכנסיים ורודים, חולצה לבנה ונעלי עקב כסופות.על החזה שלה התנוססה מדבקה שכתוב עליה- אורי למועצה, רעיון פצצה! וציור קטנטן של פצצה מעוותת.
יפעת כחכחה בגרונה ברשמיות והניפה את ידיה. "אני מכריזה בזאת…"
"על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל?" הצעתי. ואז הוספתי בקול רשמי- "היא מדינת ישראל! ווהו!"
"לא," אמרה ונפנפה את כף ידה בביטול. "אני מכריזה על פתיחת מסע הבחירות למועצת הילדים. מי רוצה להגיש מועמדות?"
אחותי הקטנה הרימה יד עטוית ורוד במלכותיות, והורידה אותה באלגנטיות אל מותניה. רגליה פיזזו בהתלהבות. "אני! אני!! אמא, אני!"
יפעת רשמה בכובד ראש את השם אורי על פיסת נייר. "בן, גם אתה רוצה?"
אחי הקטן ותכול העיניים הרים אליה מבט מופתע. "אני רוצה! אני יכול?"
"כן, מותק."
"ווהו!" הוא ציווח. "USA! USA! USA!"
"בן, אתה רואה יותר מדי סימפסונז," אמרה אחותי וקמטה את אפה.
"אני ש-ונא סימפסונסז!"
"וגם יותר מדי דרדסים. ואתה לא שונא סימפסונז. 'תה סתם מחכה את רגזני. זה כ-ל כך לא מקורי."
"אני א-והב סימפסונז! ואני אוהב דרדסים. ויוגי בר. ופסטיגל."
"אנחנו יודעים," הרגיע אבא. "אז… שניכם רשומים למועצת הילדים."
"USA!" צעק אחי.
"אנחנו נבקש מימכם לכתוב סיסמאות על שלטים ולתלות אותם ברחבי הבית."
"לא!" צעקה אחותי. "אנחנו צריכים לכתוב סיסמאות על שלטים ולתלות אותם ברחבי הבית!"
"זה מה שאמרתי, מותק."
"אבל אני אומרת!" התעקשה. "אני אומרת מה צריך לעשות!"
"אוקי."
"אז תולים שלטים, וכותבים סיסמאות, ו- ו- ו-אה… אפשר להכין צמידים!" היא ניפחה את חזה בגאווה. עוד חולת שליטה למשפחה- מה שהיינו צריכים. "מנייר. ולקשט עם נצנצים. ולהכין עוגיות! עוגיות שמי שאוכל יהיה צריך לבחור במי שהכין!"
"אני לא חושבת שלשחד… כלומר, אסור לתת לאנשים אוכל כדי שהם יבחרו בך," אמרתי.
"אז נחלק כסף," הציעה. "אני אחלק! יש לי איזה… אה…" היא ניסתה לספור על אצבעותיה. "שישים וחמש אגורות! אתם תבחרו בי אם אני אתן לכם? הו, יש לי רעיון! אורי למועצה, קבל אגורה!"
"לא, מותק. זה נקרא שוחד. לתת למישהו משהו כדי שיבחר בך הופך את הבחירה שלו ללא הוגנת כלפי שאר המתחרים." אני מנסה לחשוב על סימולציה מתאימה. "כמו… אם אני ארצה להיבחר למועצת הילדים ואני אחלק את אוסף ה-"
"את רוצה להיבחר למועצת הילדים?"
"מה?"
"נכון, בכלל לא שאלנו אותך." אמר אבא. "את רוצה להיות במועצת הילדים?"
"לא, אני בסדר," אמרתי. כולם לוקחים את העסק הזה יותר מדי ברצינות, חשבתי בחשש. "תודה. אז את רוצה לשמוע את-"
"אני אכין עוגיות," קיפצה אחותי אל המטבח.
העפתי מבט עצוב אל דניאל, שהיה עסוק בלנסות לאכול את השרקן שלנו, ששמו בשיקטש. "אתה תמיד תקשיב לי, נכון?"
"דה-דה-דה," הסכים אחי הקטן ביותר.
אחרי שהצלתי את בשיקטש מאחי חסר השיניים והורדרד, פניתי אל השיעורים שלי במתמטיקה. ריח של עוגיות חרוכות הציף את הבית המודיעיני שלנו וקול פטפוט ילדים מילא את האוויר. אחותי החליטה להעשיר את הידע המוזיקלי שלנו בעזרת ליבי-רן המזמר– בפול ווליום. בניסיון נואש להתחמק מגורל אכזר זה השבתי אש בשירי רוק ישנים של ברייקינג בנג'מין, של בון ג'ובי, ניקלבאק ו3 דורז דאון, אבל קולו הצייצני של ליבי רן הרגיש צורך להשתחל לו למחילות האוזניים שלי ולחפור בעיסה הוורדרדה והגושית שנקראת מוח.
אז בהפוגה הזו שבה ניסיתי לחשוב מה יבוא קודם- ההתחרשות או ההתאבדות, אמצא את הרגע המתאים לספר לכם על מה כל המהומה.
הכל התחיל אתמול בערב, כשאחותי חזרה הביתה וספרה לנו בדמעות על הבחירות למועצת התלמידים בבית הספר שלה. היא נשאה על חזה סיכת- מאיה שמידט למועצה- רעיון פצצה!- עם ציור פצצה מיניאטורית. בלב נשבר הסבירה על כמה שרצתה לבקש מהמורה להיות במועצת התלמידים, אבל לא הייתה מספיק אמיצה ולא הצליחה להוציא את המילים מהפה. החברה הכי טובה שלה, מאיה שמידט, מכהנת עכשיו בתפקיד הנכבד, ואחותי הקטנה וחזרה הביתה בתחושת עלבון וכישלון אדיר.
ולכן, יפעת העלתה את הרעיון הגאוני- ועד ילדים. בבית שלנו יכהן ועד ילדים. לא כל כך ברור מהן הפריבילגיות שתפקיד זה מעניק, אבל שני האחים שלי הרגישו צורך עז להיות חלק ממנו. ולכן, החלטנו ששניהם ירוצו אל הבחירות, והטוב מכולם ינצח.
אנחנו ילדים של עורכי דין, אז הוחלט לעשות את זה בכל הרצינות הנדרשת. אחי עבדו יום שלם על מסע קמפיין. שלטים של- תגידו כן לבן- ו- אורי בחרתם- לא הצטערתם! התנוססו על הקירות. למרות שבן רצה מאוד שלט שכתוב עליו בן כ-ן אוהב סימפסונז, הוחלט שזה לא מתאים למסע בחירות ולא ייעל את תהליך ההסברה. אחותי הסתובבה בבית, מחלקת עוגיות חרוכות ומחייכת חיוכים שיווקיים. היא אפילו ארגנה מופע הכולל הקשבה לשירי פסטיגל של בילי רן וצפייה בה רוקדת לצליליהם. (אם קודם עמדו על הפרק התחרשות והתאבדות? עכשיו תכללו התעוורות טוטאלית ואיבוד מוקדם של מאור עיניי הלוקה בחסר). בסופו של דבר היא נעמדה בידיים פשוטות וצעקה- "או… יה! תבחרו באורי, כי היא תכין עוגיות שוקולד צ'יפס!"
בן מחא כפיים הכי חזק מכולנו. עיניו העגולות נפערו לגודל של מטבעות. "אורי! אורי! אורי!" זימר. "USA!"
"יש לך משהו להראות לנו, בנונו?" שאלתי, מלאת רצון טוב- ובעיקר מחפשת משהו שיסיח את דעתי מהקולות המזוויעים שזעקו באוזני את שירת הנוער העכשווית.
"כן!" הוא אמר, רץ אל השטיח, פרש את זרועותיו והתחיל לשיר. "זום-זום זום- קפוארה מקרון!" הוא זחל על הרצפה, משתמש בתנועות רגליים מסובכות למדי, ושיערו השופע והבלונדיני שאב את האבק ביעילות גבוהה מכל מכשיר. "זום זום זום- אמא, למדתי את זה בחוג קפוארה שלי!"
"אני יודעת, מתוק. הראית לי."
"זום- זום- זום, קפוארה מקרון!"
"מה זה אומר, בכלל?"
"דבורה קפוארסטית במקרוני," אמרתי.
"מה–?" כולם בהו בי באחת, שמונה זוגות עיניים בגוונים שונים של כחול וירוק.
"אה…"
"באורי תבחרו!" צעקה אחותי. "לא תצטערו! ועכשיו, נתחיל בהצבעה! אבל קודם, אני רוצה שכולכם תשימו את.. המדבקות שלי!" היא הוציאה מדבקות לבנות שנכתב עליהם בכתב יד ילדותי- אורי המלכה, למועצה! ו- אורי למועצה? חכמה העצה! ו-רציתם מנהיג? קיבלתם אורי! "ההצבעה תהיה-"
"אובייקטיבית למדי," לחשתי. אבא צחקק.
"-בסוד! רק אני רואה. " היא הוציאה פתקים של פו הדוב וחלקה לנו. "לכל אחד יש טוש אדום וטוש שחור. בטוש האדום אתם כותבים את השם שלכם… ובטוש השחור את השם של מי שבחרתם!" היא קרצה אלינו ברוב משמעות. "ואתם יודעים את מי לבחור, נכון?"
כתבתי על הנייר שלי- שניהם! והגשתי לה אותו. אבל היא פשוט בהתה בו.
"תולי," אמרה בטון מאשים ונעצה בי עיניים מאוכזבות.
"מה, מותק?" שאלתי בחשש.
"אי אפשר לבחור את שנינו."
"מה?!?" נבהלו אבא ויפעת, שכבר שרטטו את האותיות הפותחות בכתב קריא וגדול על פני הדף. "למה לא?"
"אפשר לבחור רק אחד מאיתנו," היא אמרה. "אחרת מה הכיף בלהבחר?"
"אה.."
"אי אפשר לעשות ועד בית מאדם אחד!" ניסתה יפעת להציל את המצב. "צריך כמה אנשים, אחרת זה לא ועד. זה רק מנהיג אחד. כמעט דיקטטורה! מי רוצה דיקטטורה? אנחנו לא אוהבים דיקטטורות! זוכרת?" הטון שלה נהפך להיות נואש יותר ויותר עם כל הברה. "אז… ברור מאליו שצריך להנהיג לפי ועד שייבחר על ידי העם, במקרה הזה הבית, ושייצג את כל שכבות האוכלסיה- במקרה הזה המשפחה- ואדם אחד לא יוכל לעמוד בכל הלחץ הזה! הוא יקרוס! ולכן, אדוני השופט," היא פנתה אל אבא בחיוך ידעני. "בתור עורכת הדין של מרשי, בן אבנר, אני מבקשת למנוע מחוסר הצדק המשווע הזה להתבצע. אני מבקשת ש-"
"אבל אי אפשר ששנינו נבחר! רק אחד!" צעקה אחותי וקטעה את המונולוג. "אחד! אחד! אחד!"
"USA!" קרא בן, בלי סיבה מיוחדת.
בשיקטש צייץ מאחורי. הרמתי אותו בזרועותי וליטפתי את פרוותו החומה.
פיתרון?
"אני מצביעה שוב," אמרתי, לקחתי את הדף ורשמתי עליו מילה יחידה. הבטתי ביפי ואבא בעיניים ידעניות. הם הפכו את הדפים שלהם וכתבו את אותה המילה. אבא חטף את הדפים מידינו וסימן את הקולות על דף נייר.
"אהמ- אהמ," אמר ברשמיות. "בתור יושב ראש ועדת הבחירות אני מכריז בזאת-"
"על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל?" הצעתי.
"לא," אמר. "אני מכריז בזאת על המנצח שלנו, שנבחר ברוב קולות- שלושה למול שניים. התחרות הייתה צמודה, אני מוכרח להודות, אך למרות זאת, ישנו רק מתמודד אחד שיכהן בוועד הילדים."
"מי זה?" מאסה אחותי ברשמיות.
"אני מכריז בזאת," אמר אבי. "על בחירתו של…"
שתיקה דוממת.
"בשיקטש! לנשיא ועד הילדים. "
דממה השתררה בין שני אחי, ואז אחי פלט בלחישה מנחמת- "USA?"
"אבא," אמרה אחותי בקול נבגד.
"מה, מותק."
"בשיקטש הוא שרקן."
"עתירות יוגשו מחר לשולחנו של יושב הראש של ועדת הבחירות למשפחת אבנר, להלן אני, נועם אבנר, האבא שלכם. אורי, את מוזמנת לנסח עתירה ואני אשקול את הטענות. ובינתיים, הישיבה הזאת נסגרה." הוא הביט סביב. "למה אני לא רואה אתכם הולכים ללחוץ ידיים לזוכה?"
אולי כי אין לו ידיים, חשבתי. אורי הלכה להתנחם בעוגיות ולנסח עתירה יחד עם יפעת. בן פתח תוכנית סימפסונז. דניאל חזר לנסיונות אכילת השרקן עתור התהילה. אני ברחתי אל החדר שלי, שם התנגנה מוזיקת רוק רועמת של האייטיז, כרסמתי עוגיה חרוכה וחזרתי אל שיעורי הבית במתמטיקה, בנסיון נואש להבין מה זה לעזאזל סינוסים ולמה הם מרגישים צורך כלשהו לחלק את עצמם בזוויות.
חשבתם שזה סוף הסיפור? טעיתם. למחרת בבוקר אבי מצא על שולחנו מכתב מפורט היטב ומבואר.

קבוד השופט אבא
בשיקטש הוא שרקן והוא לא רצה להיות בוואד ילדים
אני רוצה להאיות שם.
אני אוחיכ- סליחה, אוכיח- לכם שאני יחולה להיות נורא נורא תובה.
אני אכין לך עוגיות שוקולט שיפס. אז טבחר בי.
אואהבת
אורי.

לאחר קריאת העתירה הוחלט לתת לאורי את התפקיד הנחשק. בשיקטש אומנם צייץ במחאה, אך אבא נימק את החלטו במילים הבאות- "כפי שטענה העותרת, להלן אורי, בשיקטש כלל לא היה מועמד מלכתחילה לבחירות. בנוסף, אורי הציעה דברים לבני עמה- לדוגמא, עוגיות. לכן, החלטנו לתת את התפקיד לעותרת. בשיקטש, אתה יכול להגיש עתירה עד מחר בצהריים."
בגלל שאני זו אני, הרגשתי צורך לייצג את בשיקטש בצורה משפטית והוגנת. וכך נראתה עתירתו:

שריק שריק שריק
שרווווווק סקווייז! שריק
שריק!
סקוויז סקוויז

ובתרגום חופשי:

screw you, you all fucking sons of bitches
we shall revenge


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
15 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך