ניצוצות באויר-פרק 3

גלן הביט בכריסטין ושתק.
הוא לא אמר מילה.העיניים שלו ריצדו.
"אז,אייך זה להיות ביחידה שלך?"שאלה אותו.
"יש המון אקשן..אני מצפה לחזור בקרוב."אמר,כשידו,מישום מה נוגעת בכף ידה ולאט לאט נאחזת בה.
"ייקח זמן עד שתחזור לשם.אתה עברת ניתוח לב פתוח.אל תמהר לחזור לשדה הקרב."אמרה בדאגה.
"אל תידאגי.."הרגיע אותה,מסיט את השיער מהעיניים שלה.בשלב מאוחר יותר היא הורידה את התחבושת הישנה,שהייתה ספוגה בדם,והניחה חדשה,מעיפה מבט בתפר שעל החזה שלו.הדחף הראשוני שהיה לה היה להעביר את כף ידה על החזה השרירי והחסון שלו,לגעת בו.כן,זה עבר לה בראש.כשהיא כלל,אינה יודעת מה עובר לו בראש,בשעה שהביט בעינייה במבט שנראה מעט,מתגעגע.
היא הביטה בשפתיים הבשרניות שלו.כשלפתע הוא נאנק מכאבים.
"מה קרה?"קראה,קופצת ממקומה,בבהלה פוחדת שהכאיבה לו.
"עדיין יש לי כאבים.."אמר.
"בגלל שנגעתי?"שאלה.
"לא,"ענה,"זה בא והולך."
"אני אגביר את המינון של המורפיום."אמרה,נוגעת בעירוי שלו,מגבירה את הזרימה.
"אני לא מרגיש טוב.."הוא אמר,מזיע,כשהיא מניחה את שפתיה על מיצחו.
"אתה לוהט!"קראה,"מודדת לו חום,"יש לך חום מאוד גבוה."
"מימה?"שאל..
" הגוף שלך נלחם בזיהום.כנראה לקית בזיהום בעקבות הניתוח."אמרה,"אתה תקבל אנטיביוטיקה."
כריסטין הלכה לחדר התרופות,וכשחזרה,הביאה עימה עירוי עם אנטיביוטיקה.
"אני אהייה בסדר.."הרגיע אותה.
"אני צריכה ללכת.."אמרה,ממהרת לחוליה האחרים.
"אל תלכי.."ביקש ממנה.
"יש לי עבודה רבה,"נאנחה,מצטערת שעלייה לעזוב אותו ככה.
"בבקשה,"התחנן בפניה.
"אתה רוצה שאשאר איתך?"שאלה.
"קר לי,אני לא מרגיש טוב,כואב לי.את היחידה שמרגיעה אותי כאן."אמר,תופס חזק בכף ידה.
מספר ימים חלפו,מאז עבר גלן את הניתוח.
מצבו השתפר.הוא הרגיש טוב,והתאושש.
הקרדיולוג בדק אותו,זמן מועט לפני השחרור מבית החולים.
"מה מצבו ד"ר?"שאלה כריסטין את עמיתה לעבודה.
"ובכן,עושה רושם שהכל בסדר.הלב הולם חזק ובקצב סדיר."אמר הרופא,"הוא משוחרר."
כשמעיניו היפות של גלן נשקף מבט מעט,עצוב.
"להתראות כריס.."אמר,נפרד ממנה לשלום.
"אני אראה אותך מתישהוא?"שאלה.
"אני מבטיח לך שכן."חייך,חיבק אותה והלך לדרכו.הוא חזר אל היחידה שלו.
לא ברור אם ישוב להלחם בקרוב בגלל הלב,אבל הוא שב לעיסוקיו.