צמאים לדם|פרק 5

צמאים לדם-פרק 5
היום היה יום אפל ושמח מהרגיל,זה היום בו בפעם ה20 בערך שאני מגיעה לתיכון,אך עם מצב רוח אחר.אני מבטיחה לעצמי שהכל יהיה בסדר ושהפעם אף אחד לא הולך להיהרג,הפעם אני לא הולכת לגזול חיים של נערים ונערות צעירים,אני הולכת להתחבב עליהם.
זו הייתה השעה 5:00 לפנות בוקר מישהו צילצל בדלת, פתחתי אותה וראיתי שזה בראל, הוא שאל במהירות.
"מוכנה לחגוג?"
אמרתי לו שירגע ומהר כי אני לא חוגגת הפעם, אני צמחונית ונמאס לי לגזול כל הזמן חיים של בני אדם תמימים, ובטח שלא בשעה הזו כי הלימודים מתחילים בשעה שמונה.
הוא אמר."את לא נרגשת?"
עניתי בפשטות,"לא, אין לי סיבה להתרגש זו כבר הפעם המאה שאני הולכת לתיכון."
הוא אמר,"טוב אז כנראה רק אני הולך להנות,אני בטוח שזו תהיה שנה טעימה", וליקק את שפתיו.
נבהלתי,חנקתי את גרונו והרמתי אותו,"אתה לא הולך להרוג כאן אף אחד,שומע?לא במשמרת שלי."
הוא הרים את גופי בידיו החזקות והקרירות."את לא תגידי לי מה לעשות." הוא חייך חיוך רחב ומאולץ לאחר מכן הוריד אותי.
הוא אמר,"אני מאוכזב ממך,חשבתי שהפעם השנה הזו הולכת להיות מהנה ביחד איתך,אבל את חייבת להרוס הכל"
"אתה ממש חוצפן,אמרתי מצטערת שאני חיה קצת יותר ממאה שנה בשביל לעבור תהליך שונה בחיי הקצרים "
סטרתי לו,והעפתי אותו מביתי.עלו לי מחשבות,מחשבות רבות,עד שיש לי תכנית לעבור תהליך אחר ידידי "הטוב" חייב להרוס אותו.
השעה הייתה 6:40 ניסיתי להיזכר איך נראות תלמידות, עברתי כלכך תקופות אופנה וסטייל שונות שאני לא יודעת כבר מה ללבוש.
פתחתי את ארון הבגדים ורוב הבגדים שלי היו שחורים כהים ובלויים, כאלה שלא מראים אופטימיות עליי.
רצתי במהירות כזו שלא אופיינית לבני אנוש, לחנות הבגדים הסמוכה לביתי.
שאלתי את המוכרת,"סליחה,אני הולכת היום לבית הספר ואני חייבת למצוא בגדים שיתאימו לי,איזה בגדים יהלמו אותי?"
המוכרת התלהבה כאילו כל דבר בחנות יהלום אותי.היא הביאה לי מכנס ג'ינס קרוע וחולצה לבנה צמודה,היא אמרה לי למדוד אותה.
וכשסיימתי למדוד אותה היא כבר קבעה שהתלבושת הזאת מדהימה עליי.אני הרגשתי שהיא נוראית,חשבתי שהאופנה מדרדרת מתקופה לתקופה ושעדיף כבר את התלבושות של ימי הרנסאנס.
לבסוף בחרתי בשמלה פשוטה וכחולה,כזו שפשוט מזכירה לי את האקס שרצחתי כי הוא שנא את הצבע הזה.
ברגע שראיתי את השמלה הזו עלה בי חיוך..
השעה הייתה 7:30,ההסעה של אותו תיכון שאני הולכת אליו הגיעה.
נכנסתי לאוטובוס וראיתי את כל בני האנוש ההזויים עם המבט החסר טקט שלהם
ראיתי את כל הנערים המלאי הורמונים מביטים בי,ואת הנערות מרימות גבה,הדבר היחיד ששמתי לב אליו זה הריח של הדם הפועם בתוך ליבם, זה גירה אותי, כל מה שרציתי לגמור כל טיפת דם שנמצאת באוטובוס הזה.אבל הבטחתי לעצמי הייסורי מצפון האלה הרבה יותר הורגים מאשר הרעב הזה.
בחרתי להתיישב במושבים האחרונים של האוטובוס,במקום הכי רחוק מבני האנוש האלה.
שמעתי לחשושים כמו "שמעת שג'ורג' מת?"
ראיתי נערה אחת בוכה,ונער אחד אומר לה,"את יודעת אפריל,הוא היה חבר טוב,אני חייב למצוא את החיה הארורה הזו שנשכה אותו."
האפריל הזו אמרה לו,"טרוויס,אם אתה תמצא את החיה הזו אתה בעצמך תיהרג."
חשבתי, חיה שנשכה, אולי הם מתכוונים אלינו?