אבק כוכבים פרק 4

הבוקר כבר הפציע. קאי היה רדום על הדשא. קמתי והתחלתי ללכת למערה בחזרה. לא רציתי שיקום כשאני שם. אבל בעצם כן רציתי. מה קורה לי?
הדרך למערה הייתה ארוכה מספיק כדי שיהיה לי זמן לחשוב. המילים הכתובות בדם על הקיר שבו והדהדו בראשי. הן היו כמו תסריט לסרט אימה. אחרי הפעם החמישים שרצו במוחי זה לפתע היכה בי. המסע המוזר. דרכי לכוכבים. אולי לקבל את התפקיד בחזרה. איזו מטומטמת אני. איך לא חשבתי על זה קודם? זה כלכך פשוט- אני צריכה להגיע איך שהוא לשמיים וכך אוכל לקבל בחזרה את תפקידי. או אולי אפילו אוכל להחליף תפקיד ולהיות אחראית על שינה ולא אצתרך להישאר לבד בשמיים. התחלתי לרוץ לכיוון המערה. אולי הכיתובת תיתן לי עוד רמז. רמז איך להגיע לכוכבים. נכנסתי למערה וסרקתי את הקירות. ליבי צנח. סרקתי את הקירות שוב ושוב, אך לא היה שום זכר לכיתוב. התישבתי על הריצפה מיואשת. שוב הכל אבוד. היה לי קצה חוט. דק ככל שהוא, אבל הוא קיים. לפחות היה קיים. ראשי היה מונח על ברכי ושקעתי בחצי שינה.
"ככה את עוזבת? בלי להגיד שלום?" קאי הצליח להפחיד אותי שוב.
"שוב עקבת אחריי?" שאלתי בנימה לא משועשעת כלל.
"עקבתי אחרי השובל של גרגירי הקסם שאת משאירה אחרייך תמיד" הוא חייך חיוך מרוצה.
גרגירי קסם? הסתקלתי סביב בניסיון למצא את הגרגירים שעליהם מדבר עד שעיני נחתו על אבק הכוכבים הכסוף-נוצץ שדובק בי וכנראה נושר ממני כשובל של גרגירי קסם. חייכתי. אולי קאי יכול לעזור לי למצוא את הדרך לשמיים. לא. אסור לי לבקש ממנו את זה. זה מסוכן מידי. הוא יכול להיפצע, או אפילו למות! אני אצתרך לעשות את ה בעצמי. לבדי. אני רק צריכה למצוא דרך להגיע לשם.
"אז מה זה בעצם המערה הזאת?" שאל.
"סתם. כלום. מצאתי אותה והיא שקטה ומבודדת אז…" לא ידעתי איך ליגמור את המשפט לכן החלטתי שעדיף לשתוק.
"בלי קשר לכלום, אתה יודע איך אפשר להגיע גבוה? יותר גבוה מהר אפילו. אולי אפילו לשמיים!" שאלתי מנסה לא להישמע חשודה.
"למה?" הוא שאל
"לא ענית לי." אמרתי במהירות "אתה יודע או לא?"
"אפשר לטוס במטוס. אבל למה את שואלת?"
"מטוס…" הגיתי את המילה לאט. ואז הוספתי אחרי דקה של מחשבה "איך מגיעים לשם?"
"אם אני אקח אותך לשדה התעופה את תגידי לי מה הסיבה שאת רוצה להגיע לשם בכל כך דחיפות?"
הנהנתי ויצאנו מהמערה.