איפה אנסטסיה? – פרק 2: רספוטין

המעשה נעשה ואנסטסיה התחתנה עם איוואן, אנסטסיה כמו נסיכה מנומסת לא הגיבה לכל אורך הטקס בחוסר נימוס אלא בנחמדות והיא אפילו חייכה, פיודור התיישב בקצה האולם בנימוס ונעץ מבט מלא ערגה בכלה הקטנה והחמודה והיה בה גאה כל כך שעברה בנימוס ובשקט את החתונה, ואף אחד חוץ מהמשרתים ומהמשפחה המלכותית לא שמעה על הריב הגדול שהתחולל לפני החתונה הגדולה.
החגיגה נמשכה להרבה זמן, אנסטסיה המסכנה סבלה בשקט כאשר ישבה עם איוואן בראש שולחן הסעודה בידיים שלובות והמיוזעות שלו בזמן שמאות אלפיי עיניים מסתכלות ובוחנות אותה,
לאחר מכן הם היו צריכים לצאת אל המרפסת ולנופף מול העם ולהתנשק מולם כדי להוכיח להם שהם נישאו,
כל רגע ורגע היה מייסר ואנסטסיה כבר התפללה לצאת משם להתקלח ולנוח.
בסוף הסעודה טטיאנה אולגה ומריה נגשו אל אנסטסיה לברך אותה על כך שהיא בת זוג טרייה וקיסרית,
אבל הדבר היחיד שהם הסתכלו עליו בזמן הברכה היה ערמת המתנות יקרות הערך שאנסטסיה ואיוואן קיבלו לחתונה.
"אנסטסיה יקירתי בואי לרגע" קרא לה איוואן לבוא לקראתו, ואנסטסיה חשבה שסוף סוף נפטרה ממנו כאשר דיברה עם אחיותיה, היא הלכה אליו בנימוס והתרכזה בשערו המוזר כאשר ניסתה להתעלם מכל העיניים שליוו אותה אל עבר בעלה הטרי. "כן… בעלי?" המילה 'בעלה' הגעילה אותה אבל היא המשיכה לדבר בנימוס כיוון שלא הייתה לה ברירה. "למרות כל המתנות היפות שאורחינו הנכבדים הביאו לך ולי…."
הוא אמר בקול מנומס וגבוהה כדי שכל האורחים ישמעו, היה ברור שזו הצגת פנים ותו לא.
"אני הייתי רוצה לתת לך מתנה אישית ממני לכבוד היום השמח הזה"
איוואן שלף שרשרת פנינים יפהפייה, כולם נדהמו למראה השרשרת היפהפייה הזאת, אנסטסיה לא כל כך, היא לא ממש הבחינה מה ההבדל בין התכשיט הזה לשאר התכשיטים שיש לה בבית,
"תודה רבה לך איוואן" היא סובבה אליו את העורף והפנתה את השיער של קדימה כדי שיוכל איוואן להניח את מחרוזת הפנינים על צווארה, אנסטסיה הרגישה נבוכה כאשר הוא נגע בעורפה והיא השפילה את מבטה לרגע קט כדי שאף אחד לא יראה את מבטה. "תסתכלי למעלה ותחייכי…" סינן לעברה איוואן ובחוסר רצון היא הסתכלה אל עבר כל הפנים המרוצים שעמדו מולה והסתכלו על המחזה.
בדרך חזרה הביתה אנסטסיה לא הרגישה מעולם הקלה כה גדולה שכל האירוע הזה נגמר, על הרחובות התפרשו אלפיי אנשים כדי לראות את הנסיכה היפה עם שרשרת הפנינים החדשה שלה בתור אישה נשואה. למזלם הרע אנסטסיה רצתה לנוח כל הדרך הביתה בכרכרה מכיוון שכל ההתרוצצות הזאת שהיא מעמידה פנים שהיא מאושרת התישה אותה, ובכל הדרך חזרה הביתה היא נחה על הברכיים הדקות והחלשות של אחיה…
לפתע הכרכרה נעצרה בפתאומיות וכל המשפחה מלכותית נפלה על בירכיהם בתוך הכרכרה בגלל העצירה הפתאומית. קודם כל כולם קמו וראשית כל בדקו שפיודור בריא ושלם, ולאחר מכן בדקו ששרשרת הפנינים עדיין מונחת על צווארה של אנסטסיה. "למה הכרכרה עצרה?" שאלה המלכה את הסייס בחוסר סבלנות שכבר כולם התרגלו אליו. הסייס עצר דומם והסתכל קדימה כפסל.
"הקשיבו לי כולם!!!" קולו העבה וצורמני היה מוכר למשפחת המלוכה הרוסית, ולמשמע הקול המפחיד כל המשפחה יצאה מהכרכרה בסדר מופתי כדי לראות את אותו האיש.
זה היה רספוטין האיום, הוא היה איש חשוב וקרוב למשפחת המלוכה, אך הוא היה איש מפחיד ואיום ובמבטו היה אפשר ראות טירוף, הוא היה איש איום, היו לו כוחות מיוחדים לראות את העתיד, אנשים פחדו ממנו… "רספוטין! מדוע אתה חוסם את דרכנו חזרה הביתה?" שאלה אותו טטיאנה שהרגישה סמכות מופרזת לקחת שליטה בשיחה הזאת. "יש לי מסר חשוב להעביר לכם!" הוא אמר וליטף את זקנו ומבטו המטורף בעיניים הרתיע את אנסטסיה הקטנה. "ומדוע זה לא יכול לחכות? אתה יכולת להרוג את כולנו בגלל שנעמדת באמצע הדרך" רספוטין הנהן, "על כך רציתי לדבר אתכם! דבר נורא עומד להתרחש! אני חזיתי את מותכם משפחת רומנוב! והנכם צריכים להיות מוכנים לכל דבר שיקרה!"
נשמתם של בני העם של רוסיה נעתקו כאשר שמעו את דברי רספוטין, הנבואות של רספוטין תמיד התרחשו, ולכן אף אחד לא רצה להתעסק איתו. "הו אתה מדבר שטויות! חיינו כאן טובים, אינני רוצה לשמוע עוד, ברשותך אנחנו נמשיך בדרכנו" רספוטין שילב את ידיו בשלווה. "כרצונכם! אבל רק תדעו שניסיתי להזהיר אתכם" משפחת המלוכה צעדה חזרה אל תוך הכרכרה כדי לחזור הביתה בשלווה, אבל מאז, דברים השתנו, והמלוכה התנהלה בפחד.
באותו הלילה אנסטסיה התגנבה אל חדרו של פיודור. "פסט… פיודור!" אנסטסיה טרקה את דלת החדר מאחוריה בשקט והסתכלה סביבה, חדרו היה מפואר ויפהפה, אבל פיודור לא היה חפץ בכל הדברים שהיו בו. "אנסטסיה חמודה!" פיודור שכב במיטתו וקרא ספר, הוא קרא את כל ספריו מליוני פעמים והשתעמם בסופו שדבר, לכן ביקוריה של אנסטסיה עודדו אותו כל כך, אנסטסיה קפצה על מיטתו והניחה את הספר של פיודור על השידה ליד הנר שהפיץ אור קלוש. "תגיד פיודור… אתה חושב שרספוטין צודק?" פיודור משך בכתפיו. "אני לא יודע.. באמת שלא" שתיקה ארוכה נמשכה בינם דקות ארוכות, אנסטסיה רצתה לשמוע תשובה אחרת, אבל הוא לא יכל לשקר לה, בדרך כלל רספוטין צודק בנבואותיו, והוא לא היה יכול להבטיח לה לשווא שהכל יהיה בסדר…