על מסלול מהיר

על מסלול מהיר

שמי שונה ואני לומדת להיות סופרת, נו טוב מה זה לומדת אימא שלי עליה השלום תמיד אמרה שלהיות סופרת זה קודם כול כאן, בפנים בלב ובנשמה אחרת אתה יכול לכתוב אלפי ספרים במגוון קטגוריות וזה לא היה זה.
אני תמיד תועה אם אני לא חיה את החלום שלה…
אבל כשאני כותבת, אני מרגישה…
בסדר כולם בבקשה לשבת, זמן ההפסקה נגמר…
זה בני המרצה, אדם הנראה מבוגר לגילו מרכיב משקפי ראייה כאלו המולבשים על האף ממש כמו לזאב ז'בוטינסקי.
אני חושבת שהוא מרגיש מאוד סולידי בכאלו משקפיים.
היי… סליחה, סליחה על האיחור.
בני הרים עניו מתוך אותן משקפיים קטנות הנהן בראשו ואצביע לכיוון הכיסא.
זו היא סילביה היא תמיד אבל תמיד מאחרת אפילו לחתונה של עצמה היא אחרה בכזה מרווח של זמן שהיא נותרה רווקה.
מה… מה הפסדתי?
היא פנתה אלי משתדלת להוציא את כלי הכתיבה בשקט.
לא הרבה, הוא רק גמר להרכיב את המשקפיים.
היא חייכה מושכת עוד כמה דפים.
התבקשתם לבחור נושא בשיעור שעבר…
בני התחיל את השיעור כרגיל מנופף בעיפרון כמנצח על תזמורת ממשיך לדבר תוך כדאי פתיחת יומן הרשימות שלו.
ולכתוב תחילתו של סיפור, אם כן מי רוצה להיות ראשון.
שון קם ממקומו נושם עמוקות כאילו ומצפים ממנו להיות הראשון, הוא מחייך חיוך מתנשא ומעביר אגודל על אחת הגבות.
אף פעם לא יכולתי להתגבר על אופן לבושו כשכול פיסת בד ללא יוצא מין הכלל שחור עד לשחור כהה.
למעשה מעולם לא ידעתי שיש כזה מוסג כמו שחור כהה עד שלא פגשתי את שון ובלינו חצי שעה שלמה של הפסקה בדיבורים על אופנה שחורה.
כן… אני התחיל.
הוא כעכע בגרונו וממשיך כאילו כול המי ומי היה פשוט מת לשמוע את מה שנכתב.
לילה… שקט אני לבד.
אני לבד בלי אף אחד ואפילו התוכי מזמן עזב…
ומה אם השכב ולא אקום ולא ירתח לו הקומקום אז הלילה לא יעבור והדממה לא תשכך, ואם זה כך או אם…
תודה… תודה שון הסיפור שלך נחמד נשמעים בו חרוזים וזה טוב אבל עד כמה שזכור לי וזכור לי אייתו בקשתי סיפור עלילה בעל אתחלה אמצע וסוף שבו מככב עוד גיבור פרט לך.
בסדר נמשיך בשיעור… מי עוד?
שון חייך מין חצי חיוך מגלגל עניים ומתיישב במקום.
בני נגש אל בלה ורון מכה בספר על שולחנם ומסב את צומת ליבם לשיעור משהם היו עסוקים בלחבר שפתיים.
ולכם זוג ציפורי אהבה יש במה לשטף את הכיתה.
נשמע קול צחוק בין הסובבים כשרון קם ממקומו משפשף שפתיו מדפדף כמה דפים והתחיל לקרוא תוך כדאי החלפת מבתים אם בלה.
זה היה סוף הקיץ ביין חילופי העונות, עליי העצים כבר נצבעו אדום מכינים עצמם לנשור לאדמה ואני שוכב שמה מחכה שיכסו אותי.
זה נעים כול כך כשהרוח נושבת ואז באה לה השלכת ואם אותה שלכת באה לה אהבתי שסחבה לה את ליבי.
כאן בנקודה הזו בלה נאנחה ב אהה… כזה ארוך כשרון ממשיך.
ישבנו בשניים שלובי ידיים….
כאן רון עצר מרים עניים מעל למחברת ומעמיק שוב מבט בבלה שהביטה בו והם רק מסתכלים.
שקט כזה הושלך סביב בצפייה להמשך שממען לבוא עד שבני היה חייב להתערב תוך כדאי שהוא מסיר את המשקפיים מעל לחוטם אפו.
בסדר הבנו…
בני הנהן בראשו תוך כדאי שהוא מנתח את הנכתב.
התחלה טובה לסיפור אבל היה יכול להיות יותר נחמד אם היה שם יותר פלפל אם אתם מבינם את כוונתי קצת יותר עלילה, בבקשה חברה התעוררו איפו חוש ההרפתקה שלכם.
מה אתך סילביה?
סילביה המסכנה התכווצה לתוך עצמה מהנהנת בראשה לשלילה כשבני מפטיר הנחת אכזבה.
עוד משהוא?
הוא אמר נועץ בי מבט בלי לומר מילה, כזה מבט שאילץ אותי לקום ממקומי ולהתחיל לקרוא את מה ששרבטתי על הדף בתקווה לא להיסחף למערבולת של צחוק…. והתחלתי בקול קצת רוטט להקריא מהמחברת.
החודש לא הייתה ממש עבודה זה קרע אותי בחשבון הבנק, חשבונות צצו כמו פטריות אחרי הגשם… גשם? ההיתי אומר מונסון ואחריהם באו גם המלווים בריבית, לא ברנשים משהו אבל גם לא הייתה רוצה להיתקל בהם בסמטה חשוכה….

המשך יבוא….
כתבה צילה ר.