אהבה בלתי אפשרית פרק 3.

הוא זרק עלי את הצפרדע.
"תוריד אותו, סם עכשיו!" צעקתי.
אוליביה באה והורידה את הצפרדע מהחולצה שלי.
"אתה חתיכת דביל!" צעקתי על סם וכל הכיתה עצרה והסתכלה עלינו בשתיקה ובגיחוך.
סם התפקע על הרצפה מרוב צחוק.
יופי, הוא צוחק.
"את היית צריכה לראות את הפנים שלך!" הוא מלמל תוך כדי צחוק.
התעצבנתי.
"עוד פעם אחת אתה עושה משהו כזה אתה מת." סיננתי.
הוא הרים אלי- הייתי יכולה להישבע שראיתי אש ניצתת בעיניו אבל כעבור רגע שוב הבטתי בעיניים הרגילות שלו אז בטח חלמתי.
"סם.." אוליביה אמרה בנימה של אזהרה.
"בסדר,בסדר, זה היה בצחוק את יודעת." הוא אמר לה.
"סם!"
"טוב, סליחה." הוא אמר לי.
הופתעתי, "אמ.. תודה?"
"אל תראי כל כך מופתעת." הוא אמר.
"אני אראה איך שבא לי."
הוא חרק שיניים אבל לא ענה.
"טוב, טוב, כולם לחזור לעבוד." מר מורטון התערב. "סם, עוד תעלול אחד כזה.." הוא אמר שאותה נימת אזהרה כמו אוליביה.
"הבנתי! עוד מישהו רוצה להגיד לי את זה?!" שם התעצבן.
"סם!" אחת התלמידות- טרייסי, אני חושבת- אמרה.
הוא נשף בכעס ונחת על הכיסא.
"סם, אתה מוכן לבוא איתי רגע החוצה?" מר מורטון שאל.
"אני בא." הוא מלמל והלך אחרי מר מורטון.
הסתכלתי על אוליביה אבל היא רק נעצה בהם מבט מרוכז.
התמקדתי גם אני בהם. הם יצא מהכיתה וסגרו את הדלת.
רציתי לשמוע מה הם אומרים.
ניסיתי לעשות כמו בסרטים- כלומר כמו מטומטמת גמורה- עצמתי עיניים והתמקדתי בדמויות שלהם במוח שלי ובמסדרון שמחוץ לכיתה.
"אני יודע למה קראת לי." שמעתי את סם.
בבת אחת פקחתי עיניים.
מה זה היה?!
ניסיתי להתגבר על ההלם ולשוב ולהתרכז בהם.
עשיתי בדיוק מה שעשיתי מקודם.
"סם, אתה חייב להיזהר." שמעתי את מר מורטון אומר.
"אני יודע, אני נזהר." סם רטן.
"דברים פעוטים כאלה יכולים לשנות אותך."
"נו באמת, בסך הכל זרקתי עלי צפרדע, זה היה בצחוק!"
"היא ראתה את האש בעיניים שלך."
"ו..? היא בטח חשבה שהיא דמיינה את זה."
"אבל ההבדל הוא שהיא לא!" הוא הרים את הקול שלו. "אסור שמישהו יגלה עליך." הוא חזר לקול שקט.
"אתה יודע. וטרייסי. ואוליב."
"אוליביה אחותך ואני וטרייסי השומרים שלך. אנחנו יודעים כי ההורים שלך סומכים עלינו."
"ההורים שלי. חלק מהמועצה. הם לא ראו אותי פעם אחת בחיים שלי." סם רטן.
"אל תזלזל בהם. הם דואגים לכם."
"ולי במיוחד."
"כי אוליביה השתנתה. אין סכנה שתהפוך לאחת מהם אלא ברצונה החופשי. אבל אתה? אתה בכל רגע יכול להפוך לאחד מהם, גם אם אתה לא רוצה."
"אבל גם אם כן, אני תמיד יכול להפוך לאחד מכם."
"כן, אבל זה מעולם לא קרה. רק פעם, במקרה של אמך. ורק בזכות האהבה."
"האהבה תנצח את השנאה."
"כן."
"שמת לב שגם היא אחת מאיתנו?" סם שאל.
"מי רוני?" מר מורטון ענה בשאלה.
"כן."
"היא.. היא מיוחדת. היא לא כמנו, כלומר היא כן כמונו אבל היא עוד משהו, משהו שאני לא מצליח להבין מהו." מר מורטון ניסה להסביר.
"יכול להיות שהיא כמוני?" סם שאל.
"לא."
"היא מודעת לזה?"
"אני חושב שלא."
"חושב?"
"כמו שאמרתי, היא שונה."
"אם היא משתנה, מה היא תהיה?" סם שאל.
"קופידון?" מר מורטון אמר.
"תהיה רציני."
"לא יודע. אני לא יודע מה הכישרון שלה, אבל מלאכית הרפואה היא בטוח לא תהיה."
"מה שבטוח."
"תגיד שמת לב מי השומרים שלה?"
"ואני יודע רק על אחד. אח שלה, נראה לי, סהר. את השני לא ראיתי ואם כן לא שמתי לב אליו."
"סהר? זה לא אומר בעברית ירח?" מר מורטון שאל.
"כן." סם ענה.
"אירוני." מר מורטון הרים גבה.
"אתה חושב שהוא..?" סם שאל.
"יכול להיות. זה כישרון נדיר." מר מורטון אמר. "אבל צריך לגלות מי השומר השני."
"כן."
"אנחנו צריכים להזדרז., אתה צריך להשתנות, צריך לגלות מי היא ולנצח במלחמה הזאת. יכול להיות שהיא האחת, האחת מהנבואה."
"בוא פשוט ניכנס." סם אמר והם פנו לדלת.
פקחתי את העיניים בבת אחת.