יש יותר מי מיתה אחת

מיתה יש יותר מאחת
אני על הכביש כבר לא יודע כמה זמן, נראה כאילו כול עצמותיי כבר התאבנו, מזווית עיני הבחנתי במזנון דרכים וחשבתי לעצמי שזה יכול להיות רעיון לא רע בכלל לתת לעצמות שלי קצת מנוחה ולתפוש לי איזו ארוחה דשנה וכמובן גם קפה.
נכנסתי פנימה כשמקדם אותי ריח בשר שנצלע על האש יותר מדי זמן והמלצריות גם לא משהו לא שהיי פעם ישבתי להסתכל על ישבנים אבל הפעם אייך לומר זה היה כאילו שונה.
אני זוכר שחייכתי לעצמי ככה בלי שום סיבה, האם אדם צריך סיבה בכדאי לחייך?
מלצרית!
הרמתי אצבעי קורא אל המלצרית שעוברת לידי וממשיכה הלאה.
סביר להניח שמיהרה למקום כול שהו חשבתי לעצמי שכן המקום לא נראה היה כבשעת עומס.
מלצרית!
הרמתי אצבע והפעם די מתפלא כשהיא שוב עברה על פני ללא תגובה.
רציתי לקום ולומר דבר מה כשבדיוק אז ניגש אלי אדם כבן שלושים פלוס הייתי אומר מרכיב משקפי שמש כהות ובלבושו נראה היה כאילו יצא מתוך הסרט מטריקס, ראיתי את הסרט כשאי אפשר לומר ששני ההמשכים הבאים עמדו בציפיות שלי והחשב אם הוא עוד היה מציע לי את הגלולה האדומה הייתי בכלל נופל מהכיסא.
מלצרית!
הוא דבר בקול נינוח ובקושי הרים את האצבע כשהברונטית במדים הלבנים עצרה אם עט ופנקס מבקשת לקבל את ההזמנה.
הייתי מופתע כשהוא הזמין בדיוק את מה שהתכוונתי להזמין עד הפרט האחרון לשני מנות, מופתע באופן חיובי לתמים ואז חש במין לא נוח כשאחת המנות הוגשה לי.
לא הייתה צריך המלצרית הייתה מתפנה אלי תוך רגע.
זה בסדר… בוא פשוט נומר שזה יחשב למעשה הטוב שלי להיום.
הוא אוציא את המפית מתוך עטיפת הנייר ואכל לנגב בה את המזלג שוב ושוב כאילו מצפה ממנו לזרוח בהברקה.
חשבתי שכך עושים רק בסרטים.
גיחכתי בלי שום כוונה להעליב כשמנגד הוא שלך בי כזה מבט אולי זה היה רק נדמה לי אבל באותו הזמן חשתי ממש ברע.
בוקר אחד…
הוא התחיל לספר לי באותן פסקאות קול ללא שינוי תווים כזו מין הרגשה כאילו משיבון מדבר ולא אדם.
פקחתי את עניי בכדאי לגלות שעופפת אותי חשכה גמורה, אני מדבר על חושך מיצריים כזה חושך שהוא לוחץ על גלגליי העניים שלך וגם אם אתה עוצם אותן אתה לא ממש בטוח אם עצמתה אותן.

המשך יבוא

כתבה צילה ר.