הפנימייה – פרק 131

•היפנוזה – חלק א'•

"זהו זה!" צעק אסטוניה "עונש! אתה וגרמניה, רדו שניכם למרתף ותשארו שם חצי שעה!"
אני וגרמניה יצאנו מהכיתה.
"לא כל כך מהר!" צעק עלינו אסטוניה "קחו את זה!"
הוא הושיט לנו דפי עבודה.
"אם זה לא אצלי בסוף השיעור, אתם מקבלים 0 על השיעור הזה!" צעק אסטוניה.
"בסדר" אמרתי ולקחתי דפי עבודה.
גרמניה לקח והלך איתי.
"בוא לחדר שלי" אמר לי גרמניה "יהיה כייף"
"אנחנו לא אמורים לפתור את דפי העבודה עד סוף השיעור?" שאלתי את גרמניה.
"לאא" אמר גרמניה "אחרי הכל, הוא ביקש אותם בסוף השיעור, הוא לא ביקש אותם פתורים!"
"נכון" אמרתי בחיוך.
אני וגרמניה שנינו שיחקנו במשחקי פלייסטיישן ואז, כשהיה צלצול חזרנו מהר לכיתה.
"מה?!" שאג אסטוניה "לא עשיתם את העבודה?! פויה! בואו איתי!"
הוא תפס אותי ואת גרמניה באוזן וגרר אותנו עד למרתף הפנימייה.
הוא דחף אותנו פנימה ונעל את הדלת אחריו.
"בסוף השיעור אני אוציא אתכם!" קרא הקול של אסטוניה דרך הדלת, ואז שמענו צעדים.
גרמניה הדליק את האור במרתף וראינו המון ארגזים גדולים.
"אווו!" קרא גרמניה. הוא פתח את אחד הארגזים ומצא ארגזים מלאים בשטרודלים, המאכל האהוב עליו.
הוא התחיל לזלול מהם.
"וואו!" קראתי ופתחתי ארגז אחר.
"תראה" אמר גרמניה. הרמתי לו טלפון שבור "אתה מבין? זה טלפון שבור באמת."
פתחתי אותו.
"שלום ביל קלינטון" אמרתי לטלפון.
"ש-לום" ענה לי קול בטלפון.
"אהה!!!" צעקתי וזרקתי את הטלפון לקיר שמולי.
גרמניה המשיך לזלול עוד שטרודלים בזמן שאני פתחתי את התיבה ומצאתי בפנים שעון שתולים כשרשרת על הצוואר.
"יואו, אני צריך שעון!" קראתי.
"אתה לא חושב שהוא מקסים?" שאלתי את גרמניה והרמתי את השעון לגובה והוא התנדנד קצת.
גרמניה פער את פיו והיה בשוק מוחלט.
"כן…" הוא אמר ופער גם את עיניו.
"אתה מהופנט?" שאלתי בהיסוס.
"אני מהופנט" אמר גרמניה בקול מוזר.
"אתה שומר הראש שלי מעכשיו, אתה שומר עלי ומגן עלי" אמרתי והקשתי באצבעות שלי.
גרמניה היה נראה מבולבל.
"שומר ראש?" שאלתי.
גרמניה הצדיע לי.
כן. אני עומד לעשות כייף חיים.