מלך, מלכה ושישה חרגולים

היה היו לפני שנים רבות… רבות… רבות מלך ומלכה, למלך קראו יוסי ולמלכה קראו ציפורה והם חיו בארמון גדול מאוד ובו: 60 מסדרונות, 70 גרמי מדרגות, 1000 חדרים, מטבח צהוב, חלונות סגולים, רצפות צבעוניות ועוד שלל ענק של דברים יפים.
אך בעיקר והחשוב מכל היתה החצר הגדולה; החצר הגדולה מאוד שבה המלכה אהבה מאוד לבלות.
אתם יודעים למה המלכה כל כך אהבה את החצר?
ובכן, למלכה היו שישה חרגולים צבעוניים: אחד ירוק, אחד אדום, אחד צהוב, אחד כחול, אחד כתום ואחרון אחרון חביב אפור.
יום-יום היתה המלכה מבלה שעות עם החרגולים שלה, הם היו שרים, משחקים, מציירים, ותמיד הם היו שם איתה ובשבילה;
לא פעם אמרה המלכה ציפורה לחרגולים " אתם החברים הכי טובים שהיו לי אי פעם ואתם יקרים לי מכל".
יום אחד ירדה המלכה לחצר והנה, נעלמו החרגולים!
המלכה נבהלה מאוד והחלה לבכות ולצעוק "איפה החרגולים שלי"?, "היכן אתם מסתתרים"? "האם מאסתם בבית¬-המלוכה שלנו" ?
המלכה קראה לכל הנוגעים בדבר: שלושת היועצים הבכירים- יו"ר חצר המלוכה, ד"ר חרגוליטו (היה הרופא של החרגולים), ש' נגינריקו- אחראי הסדר בארמון ולכל חצר-המלוכה.
כולם חיפשו וחיפשו, והמשיכו לחפש; הרימו כל רהיט, כל שטיח, הזיזו כל דבר אך החרגולים לא היו בנמצא…
השמש שקעה והלילה ירד, כוכבים נצנצו והירח עמד.
המלך יוסי הושיט את ידו למלכה ואמר "ציפורה יקירתי: בואי והניחי את ראשך על הכר ואולי החרגולים יתגלו כאן מחר".
הבוקר הפציע, השמש הגיע וציפורה חיש מהר יצאה לחצר.
"חרגולים יפים ומתוקים שלי, היכן אתם מסתתרים"?
ולפתע פתאום צצות מן הדשא זוג עיניים קטנטנות, מסוקרנות ומחפשות, היה זה החרגול הירוק ומיד אחריו בתוך עגבניה החרגול האדום התגלה, ואחריהם בשרשרת בשיירה נהדרת: הצהוב מתוך חמניה, הכחול מתוך מזרקה, הכתום מתוך בטטה והאפור מתוך פטריה.
המלכה צהלה ושמחה עד מאוד וקראה למלך ולכל חצר המלוכה לבוא ולראות.
חגיגות נחגגו, שרו שירים, ומאז אנשים את הסיפור מספרים…
כי אי שם לפני שנים רבות חיו מלך, מלכה ושישה חרגולים אהובים שאותנו לא עוזבים…