המשמידה- פרק 7 חלק 1:
"אתנה, איפה את?!" צעק הרמס ברחבי האולימפוס.
"למה אתה צועק פה?!" צעקה לו הרה באותו קול מפוחד, אבל היא צעקה זאת בלגלוג.
הרה מעולם לא אהבה את הרמס, זאוס היה אביו, אבל היא לא הייתה אמו. היא שנאה את הבגידה, אבל לא הייתה לה ברירה אלה לקבל את גחמותיו של בעלה, היא הייתה האישה התומכת, האישה הטובה.
"אתנה נעלמה, והיא צריכה להעביר את המבחן שלה. איידן מחכה למבחן האחרון שלו." אמר הרמס בקול שקט ומבויש והשפיל את עיניו.
הוא ידע שהרה לא אוהבת את נוכחותו באולימפוס, אף על פי שמעשיו של זאוס לא היו אשמתו. הוא היה רק תוצר לוואי.
"ראיתי אותה היום לפני שזרחה השמש, היא יצאה מהאולימפוס לכיוון הארץ."
הרמס היה מזועזע ומפוחד, הוא בקושי הצליח לנשום. "לא!" הוא צעק, ועיניו כמעט יצאו מחוריהן, "קייט וסטיירוס נמצאות שם."
"אוי לא." אמרה הרה והניחה את ידה על פיה בפחד.
את אתנה היא אהבה, על אף שלא הייתה אמה. "ארס!" היא צעקה.
"כן, אמא?" אמר ארס בקול אדיש ומשועמם, בעת שהופיע מול אמו ואחיו למחצה.
"אל תיראה כל כך משועמם, אחותך בסכנה!" צעקה עליו הרה.
ארס התכווץ במקומו, הוא תמיד היה כנוע לאמו, אף על פי שהיה אל המלחמה האגרסיבי, הרה הפחידה אותו.
"על מה כל הרעש?" שאלה אפרודיטה ופיהקה, "אני ישנתי בנעימים, ופתאום כולם צועקים."
"אחותך בסכנה!" צעק עליה הרמס. אפרודיטה התכווצה מטון הדיבור המפוחד שלו.
"די לצעוק!" צעק זאוס בקולו העמוק שבאותו רגע הופיע.
ארבעת האלים השתתקו באחת והביטו בזאוס שעמד ליד כיסאו.
"אדוני.." אמר הרמס בשקט.
"ספר לי מה קרה הרמס." אמר זאוס ברוגע. הוא תמיד היה מחושב, ותמיד ידע מה לעשות בשעת צרה.
"אתנה.. הרה אמרה שהיא ראתה אותה יוצאת מהאולימפוס לפני הזריחה לכיוון הארץ ו.."
זאוס קטע את הרמס, "הרה, מה עשית מחוץ לחדרך לפני הזריחה?" הוא שאל את השאלה שהטרידה את כולם.
"זה לא עניינך." אמרה הרה והרימה את ראשה בגאווה.
"בסדר, תמשיך הרמס." נאנח זאוס.
"קייט וסטיירוס נמצאות בארץ, לוציפר הודיע לי על כך לפני כמה שעות."
"אז אתנה בסכנה." אמר זאוס בקול קצת גבוה יותר מהרגיל, הוא באמת דאג לאתנה.
"ארס, קח את איידן איתך ולך למצוא את אחותך." אמרה הרה ויצאה במהירות מהלובי הראשי של האולימפוס לכיוון חדרה.
ארס הסתכל על זאוס בציפייה וחיכה לפקודה רשמית ממנהיג האלים.
"תקשיב לאמך." אמר זאוס והניף את ידו כדי לסמן לו ללכת.
ארס יצא מהחדר והלך להיכל אמפיסטו כדי לקחת את איידן.
"איידן, קח את איטיקו ובוא איתי." אמר ארס והלך לאמצע ההיכל.
"ארס, משהו קרה?" שאל איידן בשקט.
"אתנה נתקלה בשתי שדות חזקות במיוחד." אמר ארס ברצינות.
איידן מעולם לא ראה אותו כל כך רציני, גם באימונים שלהם הוא תמיד היה רציני ויהיר, ואפילו במבחן.
"קייט?" שאל איידן בחשש.
"ועוד שדה שנקראת סטיירוס, אפשר לומר שהיא יד ימינה."
"שתיהן עד כדי כך מסוכנות, שאתנה צריכה עזרה?"
"כן." אמר ארס בקצרה.
איידן שם את ידו על כתפו של ארס וחיכה בשקט. ארס הרים מעט את ידו הימנית ואיידן הרגיש את כל גופו מתכווץ לכדי כדור קטן. כל איבריו הפנימיים התערבלו בתוכו ונדבקו אחד לשני. התחושה לא הייתה נעימה בכלל, אבל היא נמשכה פחות משנייה. ברגע אחד הם עמדו בהיכל וברגע השני הם היו בבאסקה, עומדים מול הפארק שליד ביתו של איידן.
"אתנה נמצאת פה?" שאל איידן בשקט.
"כן."
"מה אלה ושתי שדות עושות ליד הבית שלי?"
תגובות (7)
אין לי מה להגיד…
חוץ מחה חה!!!
אז אמממ מטריף באופן מזעזע..
חחח אם להודות אני עדיין לא בקצב של האלים!!
אבל לא לדאוג, אני עוד אבין!! (מתישהו)
בא לי עוד פרק… :)
תמשיכי מהרררררר אבל מהררר
חחח
אוהבת ויקוש <3
אופסי D: שחכתי לקרוא את הפרק :)
פרק טוב כמו כל השאר :)
נ.ב:כבר פרסמתי חלק חדש D:
תמשיכי! זה ממש מעניין…
אשמח עם תקראי את סייפורי ותגידי לי מה לשנות בהם כי אני מאוד אוהבת את סיגנון הכתיבה שלך :)
וואו ! אני חייבת להודות שהרבה זמן לא קראתי את הסיפור הזה , כיש ה לא ממש הסיגנון שלי , היום הצלחת להחזיר אותי לרשימת הקוראים שלך (:
תודה לרה ומאיה, התגובות האלה באמת חשובות לי (:
אני שמחה שנהנת מהפרק הזה מאיה, באמת.
אני אמשיך בקרוס, אחרי המבחן בביולוגיה יהיו לי ארבעה ימים של שקט ואז אני אוכל להמשיך לכתוב (:
היי לוסי יקירתי הסיפור מדהים אוהבת את סגנון הכתיבה שלך ומבקשת כי תמשיכי והכי חשוב מאחלת לך המון בהצלחה במבחן בביאולוגיה – יש לי עצה בשבילך, תנסי לא להתרגש וכשאת מקבלת את הטופס שעלייך להבחן קיראי אותו מא' עת ת' ורק אחרי 5 דקות של קריאה וההבנה מה הולך פה ☺☺☺ תתחילי לענות כשאת שלווה ביותר. "הצלחה מובטחת תאמיני לי מתוקה"
אשמח שתיידעי אותי איזה ציון קיבלת ובכלל באיזה כתה את לומדת.
ממני בקי ♥♥♥♥♥