סלבטוריה פרק 1

מאז שהמין האנושי זוכר את עצמו הסלבטורים היו כאן, השאלה בשנים האחרונות הייתה האם הסלבטורים יצרו אותנו, אם לא אז מאיפה הם הגיעו? מסעות הכחדה, צייד, חוקים נגד סלבטורים וכל דבר העולה נגד סלבטור נעשה. השאלה שתמיד נשאלה היא למה הם בכלל לא מחזירים מלחמה, עם הכוחות האדירים שמוחבאים בהם וקצת אימון הם יכולים לחסל צבא שלהם. את סבא הכי אהבתי לבקר תמיד סיפר לי סיפור על המשפחה שלו ועל ילדתו והכי חשוב על הסלבטורים. אימא לא האהבה שסבא דיבר על זה היא אמרה שהוא סתם מפחיד אותי. סבא אמר שאין מה לפחד, לסלבטורים יש חוקים הדוקים ומי שמפר אותם לא רק יברח מבני האדם הרגילים הוא יברח גם מהסלבטורים. תמיד לא האמנתי לו אמרתי שמספיק אידיוט אחד בשביל ליצור סטריאוטיפ חזק על כולם והוא רק צחק ואמר כמו שעושים לנו אה. כל המשפחה שלי נספתה בתאונת מטוס, או יותר נכון בפגיעת מטוס. באחת השבתות יצאתי לטיול עם חברים כשבינתיים היה אירוע משפחתי גדול בבית שלנו, סבא היחיד ששרד את המטוס שנפל שם, הכניסו אותו לבית משוגעים הוא טען שזה היה סלבטור אבל הממשלה הייתה נחושה בדעתה שבישראל לא נותרו עוד סלבטורים. את סבא פגשתי פעם בשבוע שהשתחררתי מהפנימייה בדימונה שבדרום ישראל, ביקשתי ממנו שיספר לי את כל מה שהוא יודע ולא יחסוך אפילו פרט אחד, רשמתי ביומן קטן את דבריו מהנהן בשקט ובוכה בלב על מה שעובר עליו. פעם אחת שפגשתי את סבא הוא נראה נורא, שאלתי לשלומו ואמר לי אין לי הרבה זמן הוא סוגר על המקום שלי חייבים למהר ולהעלים גם אותך. לא הבנתי על מה הוא מדבר אבל הוא נראה רציני אז הקשבתי. הוא אמר שקבוצת סלבטורים רודפת אחרי המשפחה שלנו מאז ומתמיד והיא הצליחה לתפוס אותנו רק אני והוא נשארנו והם ינסו לחסל גם את זה. יש נבואה שלא סיפרתי לך עליה אבל אין לנו זמן תצטרך להסתדר בלעדיה הוא אמר. יש לי כאן ספר, הוא הוציא ספר עב קרס אבל כלום לא היה בתוכו, ספר לבן חלק עם דפים מחוספסים ונוצה צחורה מונחת בעמוד הראשון. קח, תדאג שהוא ילמד מהספר הזה כמה שהוא יוכל. לא הבנתי על מה סבא מדבר ואמרתי לו שהוא לא מדבר בהגיון. הוא אמר שאין זמן והוא כתב את כל מה שהוא רוצה ממני ונתן לי פתק לקרוא אחר כך. כל מה שאתה צריך כאן רוץ ילד, רוץ מהר שלא יתפוס אותך, תדאג שהסלבטור יצא בשלום מהמשפט. מהעיניים של סבא התחיל לצאת דם וידו החלה לרעוד הוא צעק לי רוץ מהר ולעשות כל מה שכתוב! רצתי מהר שמעתי צעקות של אנשים ואנשי ביטחון קוראים לעצור את הילד שפגש אותו, הם דיברו עלי, רצתי כמה מהר שיכולתי, עליתי על האוטובוס לדימונה וישבתי מאחורה. הייתי מבוהל כל כך, לא ידעתי מה קרה, סבא צודק רק אני והוא נשארנו יותר נכון רק אני נותרתי, בן יחיד מתוך משפחה ענפה. כנראה שהסטטיסטיקה מאוד אוהבת אותנו חשבתי ונאנחתי. נזכרתי בפתק שסבא נתן לי ופתחתי אותו. "תדאג שהוא יצא חופשי, הוא התקווה האחרונה שלנו, הנבואה מתגשמת". למטה היה כתוב בעט שחור חזק קח את הטיסה הראשונה לגרמניה, תדאג שאף אחד לא ידע לאן אתה טס ותזכור להשתמש בדרכון הגרמני שלך שלא ידעו עליך. לא ידעתי מה לעשות פחדתי, פחדתי ממה שהולך לקרות, כל המשפחה שלי מתה וככל הנראה לא סתם. רציתי להיעלם חשבתי למה הייתי צריך לצאת לטיול, אם לא הייתי יוצא הייתי מת כבר עכשיו והכול היה נחסך ממני. הבטתי בתמונה של המשפחה שלי בטיול שעשינו לקנדה ראיתי את כולם מחייכים, חיוך מוזר, אימא נראתה מודאגת או שבעצם מודעת למה שיקרה כשנחזור לארץ, והם היו עם חיוכים מזויפים, אולי המשפחה ידעה על מה שהולך לקרות באמת. התעוררתי בתחנת אוטובוס בבאר שבע, קמתי מהר ויצאתי בריצה לעבר התחנה, בלי לחשוב רצתי לתחנת רכבת ולקחתי רכבת לנתב"ג היה לי ממש מוזר להשתמש בכסף שסבא השאיר לי בשקית, הרגשתי לא בסדר עם זה. ברכבת שמתי לב שאנשים מסתכלים עלי מוזר, הספר הענק שהיה בידיי נראה חשוד אולי בגלל זה נהניתי מהמושב לבד ברכבת. כשהגעתי לנתב"ג הזמנתי את הטיסה הראשונה לגרמניה שעלי יש ספר גדול מעטפה ובא מכתב כסף ועוד כמה דברים שסבא הביא לי. עליתי לטיסה מודאג, מודאג מהחברים שהשארתי בפנימייה מהחברים הטובים בקיבוץ שעזבתי ויותר מכל רציתי לראות את סבא. הטיסה נחתה בגרמניה במכתב היה לי כתובת ללכת אליה, הגעתי לכתובת, ברלין, איזה רחוב נטוש ומוזנח והרבה צלליות זזות מהר, הספר הגדול זהר. לפני שהספקתי להבין מה קרה ראיתי חץ מתקדם לכיוון שלי לא הספקתי לזוז והספר כולו בוהק, החץ נעלם. יפה ילד אני מבין שיש לי עסק עם סלבטור חזק, ראיתי אותו ניצב מולי בחור כבן 30 בערך, גבוה מחוטב עם שיער שחור קצר וקשת על גבו. לירז הוא אמר לי, נעים מאוד לפגוש סלבטור לבן באזור שלנו, חשבתי שכולכם ברחתם לקנדה. לא עלה בדעתי שדבר כזה יקרה, שאני אפגוש סלבטור בברלין באמצע רחוב נטוש אבל בטח סבא ידע לאן לשלוח אותי, הסברתי לו שאין לי מושג על מה הוא מדבר אני לא סלבטור אבל יודע עליהם הרבה מאוד, שאלתי אותו אם הוא מכיר את הבית שחיפשתי. הוא הנהן ושאל בתוקפנות מה אני מחפש כאן עם ספר של סלבטור לבן. אמרתי לו את מה שסבא כתב לי הנבואה מתגשמת צריך למהר. הוא אמר לי לשתוק הסתכל לצדדים ולקח אותי מהר משם לביתו. נכנסו לבית נטוש, הבית נראה כעומד ליפול, התקדמנו למדרגות הוא אמר לי לרדת למטה אחריו, ירדנו במדרגות עברנו מחסום כלשהו, הרגשתי מוזר ופתאום נגלה לעיני חדר יפיפה עם הרבה אנשים בו, לא האמנתי כי לפני שנייה לא היה רעש אחד ופתאום כמו היכל הומה אנשים. לירז דפק עם הקשת שלו על הקיר, כולם השתתקו והסתובבו לעברו, לירז אמר בקול סמכותי אני צריך שני סלבטורים שחורים בבקשה זה דחוף, שני אנשים יצאו מהקהל ההומה ואמרו לשרותיך, אנחנו כאן. הלכנו לחדר צדדי הוא הסביר להם מה קרה למעלה ברחוב, הם היו קצת מופתעים. לירז אמר לי לשבת ושאל אותי מה אני מחפש בגרמניה ומה אני בכלל עושה עם ספר של סלבטורים והושיט את היד אליו, הרחקתי את הספר כמגונן עליו ואמרתי לו שאני מגשים בקשה של מישהו יקר לי, הוא שלח אותי לכאן ואמר שיעזרו לי, בינתיים ניסו להרוג אותי כאן עם חץ שכמעט הוריד לי את הראש, הובלתי לתוך בית נטוש ופתאום אני מרגיש כאילו לקחתי סמים, ועכשיו מנסים לגנוב את הרכוש של משפחתי. לירז אמר שהוא מצטער פשוט הסלבטורים הלבנים ברחו מהאזור הזה לפני הרבה מאוד שנים, הוא אמר לי תבין ספר סלבטור לבן זוהר כאשר הבעלים שלו בסכנה. הממשל הגרמני הצליח לייצר איזה חומר שמרססים באוויר וגורם לספר לזהור בלי שהבעלים בסכנה, ואם הסלבטור לא הביא את הספר איתו הסלבטור יזהר במקומו. אז אם תוכל להגיד לי מאיפה קיבלת את הספר ולמה הוא זוהר ביד שלך אם אתה אומר שאתה לא סלבטור זה יסביר לנו הרבה מאוד דברים, לפני שהספקתי לענות קול בס אמר ללירז עזוב את הילד תן לנו לטפל בו ונוציא כל מה שתרצה. לירז אמר לא, לא אנחנו לא חייבים להשתמש בדרך הזאת אם יש ברירה אחרת. לא הבנתי על מה הם דיברו אבל בכל זאת עניתי ללירז, תראה הספר הוא רכוש של המשפחה שלי, הוא עובר מדור לדור כבר הרבה מאוד זמן, אין לי מושג למה הוא זוהר, סבא לא אמר לי למה זה קורה. לירז שאל אותי מה השם משפחה שלי, אמרתי לו ינרג. הם כולם זזו שני צעדים אחורה, לירז שאל אותי בשקט מודאג, שם מקורי? עניתי לו שסבא תמיד אמר שהשם שלנו כבר דורות רבים עומד לזכותנו. לירז אמר אין בכך שום ספק אדון ינרג, ואמר לשני חבריו בואו מהר חייבים לקחת אותו למטה, ירדנו במדרגות נסתרות בחדר הצדדי. כשירדנו ראיתי שולחן עגול גדול וכיסאות סביבו, לירז לחץ על עיגול במרכז השולחן ונדלקו נורות אדומות קטנות. לירז אמר לי לשבת בכיסא והוא ישב לידי ולידו ישבו שני חבריו, אפלים במקצת. לפתע נכנסו תשעה אנשים לחדר, התיישבו ושאלו במה מדובר. לירז התנצל בפניהם והחל לדבר, סיפר להם על כל מה שעבר מאז כניסתי לשכונה הנטושה. סלבטור לוחם הרים את חרבו וצעק מוות! הספר שלי זהר שוב אבל הזוג שהגיע עם לירז נטרלו אותו בעזרת מלמול מילים שלא זיהיתי, הספר כבה. לירז צעק עליהם שיעזבו אותי ושאני יכול להיות הסיכוי האחרון, הסלבטור עם החרב החדה אמר שמאוחר מידי לנבואה ואנחנו חייבים לעצור אותה וקפץ לעברי עם החרב. לירז תפס את ידי ולפני שהבנתי מה קורה הספר שלי זהר ואני ולירז נעלמנו משם. פקחתי את עיני שוכב על לירז באמצע יער אפל, קמתי מהר והוא נשאר לשכב כאילו מת, הפכתי את הגופה שלו וראיתי סימן של חרב נעוצה בגבו, הוא הגן עלי אפילו שלא הכיר אותי. פתחתי את הספר והתחלתי לדפדף בוא לא היה בתוכו כלום, הייתי חייב למצוא משהו, חיטטתי במעטפה שסבא השאיר לי והוצאתי ממנה דף מקומט, בדף היה כתוב לכל בעיה שתיווצר תוכל להיעזר בספר, רק תכתוב את בקשתך בוא ועינך יזהרו מרוב ידע. לקחתי את העט הצחור והתחלתי לכתוב בספר, שאלתי איך אני מחזיר מישהו לחיים? הספר לא החזיר לי תשובה. התחננתי, כתבתי שאני חייב להחזיר מישהו לחיים, אני לא בטוח שהוא מת, כתבתי שהוא מאוד יקר לי הוא הציל את חיי. לא הייתה תשובה מהספר. זרקתי אותו הצידה, התחלתי לעשות ללירז פעולות החייאה שלמדתי בבית ספר לפני שנה, היה לו דופק אבל חלש מאוד, כעבור כמה שניות הסתובבה סביבנו רוח לבנה ממש כמו קרני שמש לבנות שלא פסקו, יכולתי לראות אדם מתקדם לעברנו פחדתי, פחדתי שהם מצאו אותנו, אבל לא. הוא שאל מה קרה ביקשתי ממנו שירפא את לירז. הוא לקח את לירז על ידיו והתחיל ללכת, בוא הוא אמר לי.