היא חלק מקבוצה

היא חלק מקבוצה.לא סתם קבוצה, אלא ה-קבוצה. הן אלה שכולם אוהבים.אלה שכל השאר רוצים להיות כמוהן. ככה זה היה ביסודי..
ואז…מגיעה חטיבת-הביניים.
שם יש עוד הרבה בנות שהיו כמוה. ועוד הרבה שיוכלו להיות. במקום לריב-הן הרי כמוה והיא נחמדה, היא הולכת ומתחברת אליהן וביחד נוצרת קבוצה גדולה יותר.
והיא מסתכלת לרגע הצידה. והיא רואה שיש בנות שהן לא כמוה. זה לא שהיא לא ידעה או לא פגשה כאלה. פשוט כאן, כולן כמוה. כל הבנות שלא- הפכו לכאלה.בדיוק כמותה וכמו חברותיה.
ומה שהיא רואה שם.שונה מכל מציאות שהיא מכירה.
הן מתנהגות שונה. לא מפחדות מהחברה. חופשיות, אך לא כמוה. הן צוחקות כל הזמן בלי חשבון, והן משקיעות בלימודים אך לא יותר מדיי. יש להן דרך חיים משלהן, חוקים. הן יודעות לצחוק ולהתחצף-בלי-להיענש למרות שהן דחויות בשאר המקומות. והן קבוצה סגורה.
היא נדהמת- איך הן יכולות להיות כאלה שמחות אם הן לא איתנו?
הן מסוגרות אבל פתוחות. צוחקות אבל רציניות. הן עושות את מה שמתחשק להן בלי לבדוק מה קורה מסביב. הן מתנהגות כאילו שהן לבד בעולם שלהן. אבל מסביב-יש אנשים.
נראה שלא חסר להן כלום.
היא מחליטה לבדוק את העניין.
היא לא ממש מבינה בהתחלה. אבל אז קצת. ועוד קצת. ואז היא קולטת- אני נהפכת לכמותן!
היא לא מבינה שהיא בדיוק כמוהן. אבל שהיא מסתירה את זה. היא פתאום קולטת שיש לה ייחודיות שאין באף אחד אחר, שזה אמיתי כל הסיפורים שמספרים בבי"ס. שבאמת היא שונה.
וזה מפחיד אותה. היא פוחדת שלא יאהבו אותה כמו שהיא באמת. היא פוחדת להיות נתונה לחסדיה במקום לחסדי החברות שלה. היא אמנם עוברת על חוקים יותר מהן, אבל גם פחות.
היא לא רוצה להשתנות. היא מפחדת להפוך לכזאת. כי אז… מי יאהב אותה?
אז מהר היא בורחת.. וממשיכה להיות מי שהיא חושבת שהיא צריכה להיות. מי שהחברה רוצה שתהיה.
ואז… כדי לא להתפתות, היא מרחיקה את עצמה והאחרים מהן. והיא שונאת אותן. שונאת את זה שהן גרמו לה להיות מישהי אחרת.מישהי שהיא לא ידעה על קיומה. היא מקללת אותן ופוגעת בהן בלי לחשוב. כי לאדם שגרם לה להיפגע מעצמה, לא יכולות להיות רגשות.
מה שהיא לא מבינה זה שהן לא שונות ממנה בהרבה. למרות שכל אחד שונה הן פשוט הן, מי שהן אמורות להיות ולא מישהו אחר.
היא לא מבינה שהיא לא מפחדת מהן/ממה שהן יעשו לה, אלא מעצמה.