ואני אתחפש ל..- פרק 2

תזכורת מהפרק הקודם – בסיום הפרק אור יוצאת מהבית וזה יום נפלא בשבילה. עד ש… –
התחלתי ללכת לכיוון בה"ס. ^ גלגל קטן בצבע אדום מתגלגל לידה לכיוון בה"ס. היא הבינה שהוא עוקב אחריה. היא עצרה, הגלגל עצר. היא רצה, הגלגל התחיל להתגלגל אחריה במהירות ^. היא התקרבה לכיוונו, תפסה אותו ו… בום! הגלגל נפתח למטפחת יפהפייה בצבע לבן – העשויה מכותנה. היא הייתה כה נעימה למגע. אבל מאיפה זה הגיע? אור היססה. היא הסתכלה מסביבה. לא היה שם אף אחד. דממה שררה. לפתע משום מקום הגיעה דנה, תלמידה נוספת של אור. דנה הייתה "חננה". אמא שלה הייתה מלצרית, ואביה יושב בכלא. "היי, מה יש לך שם?" היא אמרה. "אה… שום דבר!" עניתי בהיסוס. "סתם מטפחת שמצאתי". דנה ניגבה את אפה בעזרת השרוול בחולצתה והלכה. "איכס!!" איזה מגעילה……
++++++
הגעתי אל בה"ס. ליליה כבר הייתה שם. היא קפצה אליי ואמרה: "אני רואה שכבר מצאת את המטפחת, הא?" "איזה מטפחת?" לא הבנתי על מה היא מדברת. היא הביטה במהירות על המטפחת שמצאתי קודם, שיצאה מן הגלגל, ואז שיפשפה את העיינים, כאילו הסתנוורה מעט. הבנתי למה היא מתכוונת. שמתי לב שהמטפחת מתחילה לזהור. היא כיסתה לי את העיינים במטפחת והובילה אותי אל הכיתה. "את יכולה להסיר את המטפחת", היא אמרה. שמעתי מעט קולות צחקוקים. הסרתי את המטפחת. "הפתעה!!!" כל חברי לכיתה צעקו. חוץ מ.. קים. "המתבודדת". קים תמיד הייתה בצד כזאת. לא שהיא לא מקובלת. היא פשוט…… אפלולית שכזאת, מסתורית, ותמיד לובשת שחור – גותית. התקבתי אליה. "את יודעת שיש לי יום הולדת היום, נכון? כולם יודעים." היא העיפה מבט כלפי ואז פנתה לכיוון התיק שלה. "אל תעמידי פני תמימה!" היא אמרה. "יש לך משהו שאני צריכה. משהו יקר וחשוב. ואין לך מה לעשות בו." הופתעתי, על מה היא מדברת? אולי על המטפחת? שאלתי אותה. "לא! מה פתאום? מה יש לי לעשות במטפחת שכזאת. יש לך משהו הרבה יותר חשוב. או ליתר דיוק, יהיה לך."
הייתי בהלם. מה היא רוצה מחיי? הנחתי את התיק שלי על הכסא. לרוע מזלי היא יושבת מאוד קרוב אלי. *צלצול*. המורה למתמטיקה נכנסה. "בוקר טוב תלמידים!" קים שלחה לי פתק. פתחתי אותו, הוא היה מקופל. התחלתי לקרוא: "אני ואת צריכות לדבר. ניפגש בהפסקה במגרש. בואי, זה חשוב. ולא…. את תראי למה אני מסוגלת….."