אדמה פרק 3

השמש צבעה את השמיים בגווני אדום עז ואפילו סגול .
הבטתי שוב בפניו של מייט , כדי לוודא שאני לא חולמת , זה באמת הוא .
הייתי בטוחה שהוא קבור עמוק תחת ההריסות והחורבות של המחוז שלנו .
מילים לא היו נחוצות לנו כי הסתדרנו מעולה בלעדיהם .
מייט נתן לי זוג כפפות צמר ומזל שכך כי בעוד שעה או אפילו פחות הם יאבדו תחושה
ויתמלאו קוויות קור כחולות .
הלכתי אחריו שולל ונתתי לו להוביל אותי למקום מבטחים . למזלי הרב המקום לא היה רחוק במיוחד.
הגענו תוך פחות משעה . מייט התבגר הרבה מהפעם האחרונה שבה ריאתי אותו והיה קשה
לזהות אותו . זיפים זעירים כיסו את לחייו שערו , צלקות עיטרו את כפות ידיו והוא גבה מעט .
הגענו לעץ רחב במיוחד שלמרות העונה התהדר בפרחים צהובים ויפים.
מאחורי העץ החלול הייתה לה מחילה מוסוות שלא הבחנתי בקיומה עד שמייט הצביע עלייה .
ובלי מילים מיותרות נכנסנו למחילה הצפופה והחלנו מזדחלים במשך כמה דקום אל עבר היעד הבא שלנו . כעך חמים שקירותיו אבנים קשיחות נגלה אל מולי . רהיטי עץ ישנים עמדו בו דוממים ושטיח אדום כיסה את רצפת האפר . אור עמום וצהבהב האיר את החדר ואת פניו של מייט .
מייט היה האדם היחיד עליו סמכתי באמת . הוא ידע את כל דעותי סודותי ותכונותי בעל פה .
תמיד כשהייתי לידו הרשיתי לעצמי להיות מי שאני , באמת . הוא החבר היחיד שלי , הוא היה בן הזוג שלי . על מיטה מלבנית וגדולה הוא ישב לו בדממה וחיכה שאשב לידו . ישבתי והיצטמררתי למגע הקטיפה הנעים של השמיכה .
" אתה גר פה לבד ?" שאלתי אותו לאחר זמן רב שבחנתי את החדר .
" את רוצה שאגור פה לבד ?" שאל באדישות אבל במובן מסויום של צחוק .
" ואם אני רוצה , זה מפריע לך ?" שאלתי כשבאמת התכוונתי לשמוע תשובה .
הוא התקרב אליי מעט ונישק אותי . וברגע זה יכולת לזהות אותו לגמרי .
חיבקתי אותו , או שנכון לומר אחזתי בו , כאילו היה גלגל ההצלה האחרון מים האימה .
ופתאום הוא הרגיש לי כבאמת כזה . גלגל הצלה .
הוא היה הדבר האחרון שנשאר לי בעולם מלבד עצמי .
תמיד נזהרתי יותר מכפי שרציתי על עצמי , כדי שלא אפגע או אמות . את זה עשיתי כי היה בי ספק אחרון לגבי מייט . לא ראיתי אף פעם במו עיני את גופתו המתה , משום שלא הייתה .
תמיד קיוויתי שיהיה קיים , שיהיה לי סיבה אחת אחרונה להישאר בעולם .
מסתבר שהסיבה הזאת יושבת ממש כאן , מולי .