ההוא בסוף הבר חלק ג' ~עוד רגע.

"הלו?"- דיברתי אל תוך הטלפון.
"הגעתי לאליזבת?" קולו המתוק של ג'וליאן היה בצד השני.
"כן!." אמרתי בחיוך. "זאת אני."
"את זוכרת את מה שהצעת? כי אני צריך את הכתובת שלך." הוא נישמע טיפה מודאג…
"אני לא נוהגת לתת את הכתובת שלי לזרים." התלוצצתי טיפה… " אבל אני אשמח ליפגוש אותך בבית קפה מקארטינס." אמרתי בטיפת אדישות, מקווה שההתרגשות שבקולי לא ניגלתה.
"מעולה!, אני אפגוש אותך שם בעשר." הוא נישמע נרגש מעט. סגרתי את הטלפון והלכתי אל החדר כדי להביא את התיק. "טלפון, מפתחות…מה עוד…?" מלמלתי לעצמי…
ואז הטלפון צילצל…"הלו?" דיברתי אל תוך הטלפון.
"תקשיבי…אליזבת', זה ג'וליאן…משהו צץ. אני לא יכול להיפגש היום. אבל אולי ערוכת ערב בסוף השבוע תפצה על זה?" הוא נישמע רגיל אבל משהו פתאום בקולו כבר לא עשה לי את זה. הרגשתי פגועה. ואני לא יכולתי להבין למה. למה אני מרגישה פגועה? איזו סיבה הייתה יכולה ליהיות. רק התנשקתי עם בחור רנדומאלי שהקרתי לילה שעבר. ועברו רק כמה שעות מאז שהגעתי הבייתה. זה לא שאני מכירה אותו כל חיי. אבל משהו בבחור הזה… אותו בחור שפרץ את המחסום ההוא שננעל למשך תקופה ארוכה. חשבתי שאולי משקאות וליראות בנים יפים במועדונים ישפר את ההרגשה…ו…ולצאת לבלות עם חברה מהעבר… "אוי דיזל" נדנדתי בראשי והתיישבתי על המיטה. חלצתי את נעלי העקב הלבנות שלי והכנסתי אותן לקופסא.
"היי…" אמרתי לאנבל…
"היי…מה קרה?…את ניראת מתה…" באמת ניראתי מתה באותו היום.. הוא עבר בצורה נוראית….הרגשתי כמו ילדה בכיתה ה' שמחכה שחבר שלה יתקשר אליה…
"אולי אני אנסע בכל זאת למקארטינס…אני רוצה קפה טעים הבוקר. רוצה לבוא איתי?" שאלתי את אנבל…
"בטח…ניראה לי את צריכה חברה…" היא קמה ונתנה לי חיבוק.
"יאללה בואי נצא" נעלתי את הקפקפים שלי והיא את שלה ויצאנו לדרך.

ואז…………..