צדדים – פרק 49

****
נדב בהה בחבורת הנערים והנערות שרקדו ונהנו ושאל את עצמו אם אי פעם יוכל להרגיש שמחה כזאת.
היום, כשכולם יעזבו יעמדו בפניו שתי אפשרויות:
להישאר פה ולבלות את השבת בחברת מורים שאין להם לאן ללכת- הוא שלל את האפשרות הזאת
או לחזור אל… הוא בלע את רוקו רק מהמחשבה על המקום ההוא. הוא היה אובד עצות.
רק לפני שנייה עמד עם כמה מה-"חבר'ה" שלו וחיכה לשמוע מה אור יגיד, למרות שלא ממש היה אכפת לו מה הנער ההוא יגיד. טל ושירה נראו מהופנטות, כמו כל גוז בנות מתבגרות. יוני היה נראה שמח לאיד והחיוך שלו הזכיר לנדב זמנים רעים.
הוא עיקם את פרצופו, אסור לו להיזכר בזה, בטח לא פה, כשמאות ילדים ממלאים את האולם והוא נמצא קרוב כל כך אליהם בלי משהו להכות בו- אלא אם כן הוא רצה להכות את אחד הנערים, וזה משהו שהוא לא רצה לעשות.
הוא נאנח שוב וכמעט קפץ כשגילה שנעה עומדת לצידו, "על מה אתה חושב?"
"על כלום" הוא השיב, שוקל את הסיכויים שלו להימלט מהנערה הזאת
"כלום?" היא שאלה במבט תמים שנראה לו מזויף, אבל נדב הפסיק לסמוך על אחרים מאז… מאז ומתמיד כשחושבים על זה. הוא לא היה יכול לדעת. "זה לא נראה ככה"
"מה?" הוא שאל מבולבל
"אמרת שלא חשבת על כלום" היא אמרה וחייכה אליו במתיקות, הוא עדיין לא ידע אם לחשוד בה, או שהיא באמת סתם מנסה להיות נחמדה אליו.
"אני לא חושב על כלום" הוא השיב והביט ברחבת הריקודים המאולתרת, "אבל אם תסלחי לי אני…"
"אני יודעת שאתה מסתיר משהו נדב" היא אמרה ותפסה בזרועו, הדם עלה לו לראש והוא ניסה לשלוט בעצמו. המחשבה שמאז הפעם האחרונה שהיה אלים כלפי מישהו והתוצאה של מה שקרה לא הפחיתה את הנחישות שלו גם עכשיו.. טוב, זה היה מפחיד. "אני עוד אגלה מה זה" היא אמרה והידקה את האחיזה בזרועו, היא חייכה אליו כאילו הם סתם חולקים בדיחה סודית.
"את לא יכולה לגלות סוד שלא קיים" הוא אמר ומשך את הזרוע שלו מידה, האחיזה שלה הייתה חזקה אבל הוא היה חזק יותר.
"אל תדאג" היא אמרה לבסוף, "אני לא טיפשה כמו שאתה בטוח שאני. אני יודעת שעשית משהו באולם הספורט באותו ערב, אחרת למה היית צריך מפתח?"
נדב החוויר, אבל ניסה לשלוט בעצמו, רגשות חולשה לעולם לא מראים לאויב. "את צודקת, הייתי באולם הספורט, המנהל ביקש ממני להביא לו משהו"
"ועשית את זה בזמן שהחטפת מכות לשק האגרוף?" היא שאלה
לעזאזל, הוא שכח שהיא ראתה אותו מכה את השק.. איך הוא יוצא מזה עכשיו?
"אז הרבצתי לשק אגרוף, מרוצה?" הוא שאל והביט אל פניה המחייכות במתיקות יתר, זה נראה לו מגעיל יותר מרוב הדברים שעבר בחייו, והוא עבר הרבה.
"אבל זה רק החלק הראשון נכון?" היא שאלה בשקט וחייכה, "זה חלק אחד בסוד שלך, אל תדאג נדב, אני סבלנית. אני יודעת איך להוציא סודות מאנשים בדרך קלה או קשה, ובסופו של דבר אני אגלה את הסוד שלך"
"אני לא מבין מה את רוצה ממני" אמר נדב וכבר ממש נלחץ, הוא לקח נשימה עמוקה, "אני לא מחביא שום סוד, מובן?"
"בטח" היא חייכה וקפצה לאחור כאילו סתם דיברו, "אז נתראה נדב!"
היא רצה אל אחת מחברותיה ונדב פנה אל היציאה, ברגע האחרון הוא הביט לאחור וראה אותה מחייכת אליו, זיק כלשהו עבר בעיניה. הוא פנה להסתלק מהאולם.