אולימפוס ||| – התאומים של האדס – פרק 15 ואחרון!!

*ליאה*
ביום למחרת קייט אספה את כל התלמידים במקום שהיה פעם החדר של 'אסיפות הבוגרים'. עכשיו חצי ממנו הוחרב.
"אני רוצה להגיד כמה דברים, עכשיו, כשהמלחמה נגמרה" אמרה קייט. כולנו הבטנו בה בציפייה שתמשיך.
"אני רוצה קודם כל להודות לכולכם ולומר שנלחמתם בצורה שראויה לחצאי אלים!" אמרה קייט. כולם מחאו כפיים ותוך כמה שניות הפסיקו.
"בזכותכם האלים ניצחו את הטיטאנים והם עדיין יושבים על הכס. האלים רוצים להודות לכם אישית, אז אני אפנה להם את הבמה" אמרה קייט. כל האולם התמלא אור חזק וכשהוא נעלם ראינו מולנו 13 דמויות. זאוס עשה צעד אחד קדימה.
"חצאי אלים!" פתח, וקולו רעם ברחבי האולם.
"נלחמתם היטב! בזכותכם הצלחנו להביס את הטיטאנים. האולימפיים ואני עשינו ישיבה חשובה והחלטנו להחזיר לכם טובה. דבר ראשון, מחר בבוקר, כל הפנימייה שלכם תשופץ" אמר זאוס. כולם מחאו כפיים.
"דבר שני, כל אחד ואחת מכם יקבל אות מיוחד שיעניק לו הרבה כבוד ואושר" אמר פוסידון. כולם (שוב) מחאו כפיים.
"ודבר שלישי ואחרון. איבדתם כמה תלמידים ומורים במלחמה הזאת. לכן החלטנו פה אחד שדיימון ימשיך ללמד אתכם" אמר האדס. הפעם אף אחד לא מחא כפיים.
"כלומר… דיימון… הרוח שלו?" שאל מישהו.
"כן. הרוח של דיימון תמשיך ללמד אתכם" אמרה אתנה. בבאת אחת כולם מחאו כפיים וצרחו בהתלהבות. האדס חייך ונקש באצבעותיו. הרוח של דיימון הופיעה מולנו.
"היי" אמר דיימון. כולם צרחו מהתרגשות וראיתי את קייט מוחה דמעה.
"אנחנו נלך עכשיו. יש לנו עניינים אחרונים לסדר באולימפוס. להתראות, כל טוב" אמר זאוס וכל האלים נעלמו.
"זה נגמר. הכל נגמר" מילמל שון.
"את אמורה לשמוח" אמרתי.
"נכון, אבל…" התחיל שון.
"אבל מה?" שאלתי.
"אבל אז יהיה פה מש משעמם" אמר שון. נתתי לו אגרוף בכתף.
"הדבר האחרון שאנחנו צריכים זה עוד מלחמות וטיטאנים" אמרתי.
"כן, אני חושב שהיו לי מספיק טיטאנים לכל החיים" אמר לוגן.
"שון, שמת לב שיש לך נטייה לומר שטויות?" שאלה סאם.
"אני אוהבת את השטויות של שון!" אמרה ג'ולי.
"אני אומרת שמפלס האהבה מתחיל לעלות וזה השלב שבו אני עוזבת" אמרתי וקמתי בדיוק כששון חייך אל ג'ולי חיוך אידיוטי והם קצת יותר מידי התקרבו. עליתי לחדר שלי ושל שון והתיישבתי על המיטה. אני חייבת להודות, יש משהו במה ששון אמר, באמת יהיה פה קצת משעמם. אבל אני יכולה לחיות עם השעמום הזה, הוא עדיף על מה שקרה, ואולי, גם על מה שיקרה.

– – – – –

וזה השלב שבו אנחנו נפרדים.
סיפרנו לכם את כל מה שאתם צריכים לדעת, מההתחלה ועד הסוף.
אנחנו מקווים שגם לכם יהיו חיים שקטים…. עד המקרה הבא.
– ליאה, שון, לוגן וסאם.