אני ערפדית?- פרק 4

זה היה יום שישי בערב,
במסעדה היה ערב קריוקי,
דילן ניגש לשיר "אני רוצה להקדיש את השיר הזה למישהי"
"למי?" הצוות והקהל היו סקרנים לדעת.
"לך, ג'ניפר" אמר דילן והצביע עליי.
הייתי בהלם וכולם הסתכלו עליי, חייכתי אליו והוא התחיל לשיר.
מרוב ההלם לא שמעתי את השיר וישר שקעתי במחשבות:
'הוא מאוהב בי?'
'איך לא שמתי לב לזה קודם?'
'וואו, משונה וקצת מחמיא לי..!'
ואז הוא העיר אותי ממחשבותי ונראה לי שהוא שם לב שחשבתי על משהו והיה לי חיוך מטופש דבוק על הפנים.
"אז מה את אומרת?" שאל וחייך.
"אתה..שר מאוד יפה!" עניתי.
"לא, מה את אומרת על הזה.." השפיל את ראשו.
"על מה?" עשיתי את עצמי לא מבינה.
"נו..את יודעת.." נשאר עם הראש למטה.
"אממ.. אני..אתן לזה סיכוי.." חייכתי והוא הרים את ראשו בפליאה.
"יופי," נשק לי בפה.
נשארתי במקום כמה רגעים ואז ליסה באה.
"מה שלום הזוג החדש שלנו?" אמרה ומחצה את שנינו.(כלומר חיבקה אותנו)
"אנחנו בסדר מאוד" ענה וחייך חיוך גדול מאוד.
"יופי!" אמרה "טוב, אני אניח לכם להיות לבד" היא הלכה.
"אז אנחנו באמת זוג? כמו שליסה אמרה?" שאל דילן.
"כן, כן!" חיבקתי אותו,
'הוא די חמוד, וחתיך..!' חשבתי לעצמי.

"שלום!!" קראתי בקול כשנכנסתי לבית.
"מה קרה שיש לך מצב רוח כל כך טוב?" ניגש אליי דיימון.
"סתם, יש לי חבר חדש" אמרתי בשקט אבל היה לי חיוך כל כך גדול.
"מה?" הוא הפסיק לשמוח.
"מה קרה?" לא הבנתי.
"כלום, כלום." הוא השפיל ראשו "אז איך קוראים לו?"
"דילן" עניתי.
"יופי!" ניסה לשמוח אבל ראיתי שמשהו לא בסדר אצלו.

-ההמשך יבוא-