אני ,אתה והעולם פרק 10 (:

'מה אתה רוצה ?" שאלתי בתקיפות .
"אני רק רוצה לעזור לך.."
טוב נו.. באמת קצת עזרה לא תזיק לי ..
"אני לא רוצה עזרה ממך." אמרתי והפנתי לו את גבי
"מה יש לך נגדי ?"
"מה יש לי נגדך?" שאלתי "אתה אולי חבר של מי שמרר לי את החיים כבר בערך מכיתה א' !" צעקתי לו
הוא הופתע מהתגובה שלי והסתכל עליי
"אני מצטער" הוא אמר שנית
"אתה יודע להגיד עוד משהו חוץ ממצטער ?!!?" השבתי לו בכעס
הוא הסתכל עליי ,והופתע מהתגובה שלי . הוא התקדם אל אחת מהצלחות שעמדה בכיור ,והתחיל לשפשף אותה עם
סבון .
הסתכלתי עליו ולא האמנתי ,אם הוא עד כדי כך רוצה לעזור ,שיעזור.. קצת עזרה גם ככה לא תזיק לי במקום הנורא הזה
"אז מה .." הוא אמר בציניות "את באה לפה הרבה ?"
"איתי.." -אמרתי לו בעצבנות "תיזהר ממני."
"טוב טוב ,לא ידעתי שמישהי כל כך שקטה יכולה להיות כל כך תוקפנית ,סליחה."
גלגלתי את עיניי וחזרתי לקצוץ את סלט הירקות.
"בכל זאת.." אמר איתי "למה את כל כך כועסת עליי ?"
התנשמתי ,"איתי ,אל תעצבן אותי."
"מה כבר שאלתי!?!?!?"
"אתה.עצם זה שאתה קיים ..זה הופך את החיים שלי לנוראים בסדר !? אתה והחברים החדשים שלך הרסו לי את החיים
את החטיבה ,את היסודי ,אתה אף פעם ,אבל אף פעם לא תרגיש מה זה להיות מנודה ." אמרתי בכעס "אף פעם !!!"
הוא מלמל לעצמו משהו שלא שמעתי.
שתקנו במשך כל הזמן שהיינו במטבח,עד שארוחת הערב התחילה,ואז מוריה באה למטבח למסור לי שאלה
משחררת אותי.
הודיתי לה,והלכתי לחדר אוכל,כשאיתי בעקבותיי.
"אתה כזה דבק!" התעצבנתי עליו.איזה בנאדן עקשן.הוא שתק.
לקחתי מגש,שמתי עליו אורז ושניצל,והלכתי לכיוון סוף השולחן,ששם היה ריק.
התיישבתי,והופתעתי לגלות שאיתי התיישב מולי,ובמגש שלו,כמה מפתיע,היה אורז ושניצל.
"תגיד אין לך חיים?!?!?"
הוא משך בכתיפיו.
"אתה כ"כ מעצבן אותי!!'1 קמתי בכעס והלכתי לשולחן אחר.
איתי לא בא אחרי.