להיות מקובלת אבל גם לא מקובלת- משהו באמצע- פרק 2

המורה מיהרה להניח את הספרים והמחברות שלה ולהתחיל את השיעור שלה ובדיוק אז נכנסתי, באיחור, מחייכת חיוך מנומס ומצטער כזה שתנסה להבין אותי, שלא אשמתי שקצת איחרתי, נכון?. המורה סימנה לי לשבת ואני התיישבתי במהירות. התנשפתי מהריצה שעשיתי לכיתה והוצאתי את הספרים והמחברות, אבל לפני החטפתי מבט ללי, ישר ידעתי שמשהו קורה.
—-
"פסססט!" שמעתי שלוחשים לי מאחוריי גבי. הסתובבתי וליהי עמדה שם. היא חייכה, נתנה לי איזה פתק ויצאה החוצה. הייתי מבולבלת והתחלתי לקרוא את המכתב:
"תחליטי איזה צד את, את עם כל החברות והחברים שלך, בלי לי עם עם,
ליהי שולטתת!"
נחרתי בבוז אבל מיד חזרתי לעניין המרכזי. אני לא בוחרת שום צד! אני לא עם ליהי ולא עם לי! נמאס לי שמשתלטים עליי! במיוחד כשאמא שלי משתלטת עליי שאני כבר אלך להתקלח, ציחקקתי, זה מזכיר לי את הריב שעשיתי איתה אתמול…
"אמאאא קר שם!! אני לא הולכת לשם!"
"מיד סוניה!!"
"לאאא"
"כןןן אחרת אין שבוע מחשב"
"לאאאאאאאאאא"
"אז כנסי מיד למקלחת"
"טוב, טוב, רגע חכי שנייה אני רק כותבת לליהי ביי"
"מהררר"
"רררר שנייה!!"
"סוניה אני מתחילה להתעצבן!"
"מ'אכפת לי?!"
"אכפת מאוד, עכשיו למקלחת עכשיו"
"חכי היא עוד לא ענתה לי"
"לא אכפת לייייייייי עכשיו למקלחת, בינתיים שנעים וחמים שם!"
"עזבי אני אלך מאוחר יותר"
"סוניה אני אנתק לך את המחשב"
"ניניניניניני"
"סוניה!"
"מה?!"
"עכ-שיו!"
"טוב.. טוב…"
א-הה… זמנים טובים… טוב נחזור לענייננו. בעוד אני חושבת על הריב הקצר עם אמא שלי לי התעסקה עם שערה מהשיער שלה וסילסלה אותה. הבטתי בה עד שאנג'ל קפצה עליי ואמרה "משחקים מחבואים, את באה?". מיד התעוררתי למציאות ומיהרתי להביט בה ולהנהן "מצוין! אני אגיד לטל". אנג'ל דילגה לטל שסביבה היו כולם, מתאספים למשחק מחבואים.
כשהחטפתי מבט ללי ראיתי שהיא מביטה בנו, מחכה שיזמינו אותה למשחק. ידעתי שאני זאת שאעשה זאת והייתי מוכנה לזה, אבל כשהתחלתי ללכת לעברה, ליהי עצרה אותי.
"מה את חושבת שאת עושה?"
"מזמינה אותה למשחק"
ליהי הביטה בי מזועזעת "תגידי לא קראת את הפתק?" הינהנתי באיטיות ומיהרתי לומר "אבל לכולם מגיע לשחק!" קראתי ואז היה מאוחר מדי, ליהי סובבה אותי, גררה אותי רחוק מלי והתחיל המשחק.
טל התחילה לספור וכולם רצו לכיוון אחד, המגרש.
"קדימה סוניה! תמהרי קצת!" ידעתי שאם אני אמהר יהיה לי סיכוי לחזור לכיתה ללי, שנמצאת עכשיו לבד בכיתה.
"טוב בסדר!" קראתי ורצתי אחריהן. חיכיתי שילכו קצת ורצתי לכיתה.