גורל – פרק 12

פרק 12 .
" אני אוהב אותך "

הייתי בשוק , בהלם , המומה .
הוא רציני ?! הוא באמת מתכוון למה שאני חושבת שהוא מתכוון ?!
הבטתי באגם הגדול ונשמתי עמוק .. לא ידעתי מה לומר .
ברור שאני אוהבת את מקס , אבל כמו אח . כמו חצי ממני .
לא בתור חבר חבר … לא בקטע רומנטי .
" תראה מקס … " התחלתי לומר אבל הוא סימן לי לעצור " אני יודע שאת לא מרגישה ככה בחזרה " הוא אמר והביט בעיניי " אני יודע שאני מגדירה אותי רק כאח שלך , אבל היה לי חשוב שתדעי סוף סוף . מהרגע שראיתי אותך בכיכר .. ידעתי שאת מיוחדת . אין לי הסבר לזה בכלל , אבל הרגשתי שאת לא עוד ניצולה . גדלנו ביחד ו … למדתי להכיר את האישיות המדהימה שלך .. גם כשאת ברברית קשוחה " הוא אמר וחייך אלי " אל תחשבי שאני נפגע "
חייכתי אליו חיוך קטן , קמנו ביחד מהסלע הגדול והלכנו ביחד לבניין הפנימייה , הוא ליווה אותי לחדרי ועזר לי לפתוח את המנעול העקשני
" לילה טוב מייגן " הוא אמר וחייך אלי
" לילה טוב .. קרלו " אמרתי והבטתי ברצפת המסדרון . הוא התקדם לכיוון המדרגות והתחיל לרדת אותן , הוא לומד בבניין פנימייה אחר .
" חכה !!! " קראתי לו והוא נעצר , רצתי אליו וחיבקתי אותו את החיבוק הכי מוחץ שיש . מקס צחק את צחוקו המתוק ולחש לאוזני " לילה טוב "
ולמרות כל הבלגאן שהיה היום , השינה שלי הייתה נטולת חלומות .
קמתי בבוקר , שבוע לאחר הפגישה שלי עם מקס . למציאות קצת שונה .
היחסים ביני לבן מקס השתנו מן הקצה אל הקצה , אצלו הכול פעל כרגיל , אבל אצלי – הכול היה הרוס. כבר לא יכולתי לדבר איתו כמו שדיברנו פעם , כבר לא יכולתי לצחוק איתו כמו שצחקנו פעם
אפילו לא יכולתי לחבק אותו , כי לא ידעתי איך הוא יפרש את זה . הכול נהרס בגלל אותו וידוי מעצבן.
ישבנו אחד ליד השני בשיעור מתמטיקה , וחלקנו ביחד את האסון הבא
מבחן באנגלית .

" המבחן יהיה על כל שמונת הזמנים שלמדנו " אמרה המורה וכתבה את החומר בצד הלוח " ועל הסיפורים שקראנו , יש לכם שבוע ללמוד אליו – בהצלחה ! "
העתקתי את החומר למבחן בכעס , מה מבחן מה ?! אני בקושי PRESENT SIMPLE יודעת !!!!
איך אני אעבור אותו ?! איך ?!?!?!?!?!?!
דחפתי את הספרים בכעס לתיק ויצאתי מהכיתה במהירות , מתעלמת מקריאותיהם של מקס וריצארד שהלכו אחרי , הייתי כל כך עצבנית שיכלתי לחבוט בהם עם הקלסר ולהעיף אותם כמה מטרים במסדרון . התכוונתי להבריז משיעור ספרות הזה וללכת לבכות בחדר , אבל לא הצלחתי .
מר משמעת תפס אותי בדרך החוצה
" לאן את בדיוק הולכת ? " ליאם שאל אותי ותפס את ידי " יש שיעור ספרות "
" השיעור ספרות הזה ואתה יכולים לקפוץ לי בזיגזג ! " צעקתי וניסיתי להשתחרר מאחיזת ידו
" ואו ואו , מה קרה ?! " הוא שאל מבוהל , כנראה באמת קצת הגזמתי
" באמת שכדאי לך לעזוב את זה !!!! אני יכולה ללכת לחדר עכשיו ולבכות לחברתי הטובה הכרית?! "
הוא שיחרר את אחיזתו ונתן לי ללכת , נאנחתי והתחלתי להתקדם לעבר בניין המגורים שלי
" זה בגלל המבחן הא ? " שמעתי אותו צועק מאחורי , הקלסר החליק מידי וכל דפיו התפזרו על הרצפה . התיישבתי על האדמה והתחלתי לאסוף אותם במהירות , ליאם רץ לכיווני ועזר לי
כל הדפים והסיכומים שלי התלכלכו בבוץ , זרקתי אותם שוב על האדמה ומחיתי דמעה שהתחילה להתגלגל מעיניי
" היי , אל תבכי מייג " ליאם אמר וליטף את ראשי בידו " אני אלמד אותך כל מה שאת צריכה , בואי "
" מייג ? " שאלתי אותו בבלבול , הוא חייך אלי וגרר אותי אחריו אל הספרייה .

התגעגעתי לספרייה הזו . אף על פי שהבטחתי לעצמי שאבקר פה כל שבוע , לא הייתי פה מאז אותו יום עם ליאם ..
איך שהזמן רץ שנהנים ?
ליאם בחר את השולחן בקצה , השולחן שבו קייט והוא נהגו לשבת עד לא מזמן . ישבתי בכיסא שהבאתי מהקצה השני של החדר – כן , אני ילדותית . אני לא נוגעת במה שקייט נגעה בו .
כולל בליאם .
" מה החומר שלכם ? " ליאם שאל והביט בתיק השמנמן שלי , פתחתי אותו והוצאתי 8 ספרים על השולחן
" כל זה !! " אמרתי וחייכתי חיוך גדול ומזויף " איזה כיף ?! "
" בקטנה !! יאלה בואי נתחיל , אוי הסיפור הזה מעניין , בואי נתחיל לקרוא !! ONE … "
את האמת? איבדתי אותו כבר בכותרת . אבל הוא לא איבד תקווה- הוא קרא כל שורה 5 פעמים עד שהבנתי את כל חלקיה , ולמרות שכל המילים התבלבלו לי הצלחתי להבין שמדובר בסיפור המפורסם של רומאו ויוליה , כשסיימנו לקרוא ליאם סגר את הספר וסיבב את כיסאו אלי
" מהי המסקנה הנובעת מתוך הסיפור ? " הוא שאל אותי , הבטתי בו משועשעת וניסיתי לנחש איזו תשובה פלצנית זה יכול להיות
" שכדאי לבדוק דופק לפני שמתאבדים ? " שאלתי בחשש , ליאם חייך בהתחלה וגיחך מעט , אבל מהר מאוד החיוך שלו הפך להבעה רצינית
" תגידי מייגן .. הובחנת פעם ? " הוא שאל ובדק את הדפים שלי
" הובחנתי ? " שאלתי מבולבלת , ליאם לקח את כל החפצים שלי ומשך אותי במהירות אל המשרדים של הפנימייה
" מה ?! לאן אתה לוקח אותי ?! " שאלתי אותו בכעס , הוא השאיר אותי בחדר של היועצת וסגר את הדלת אחריו .

אחרי שעתיים של חפירות ושאלות מטומטמות של היועצת , יצאתי עם תעודה
פטור מרוב חלקי המבחן באנגלית , לתמיד .
ניסיתי להראות כמה שיותר עצובה ליד המורות , שיחשבו שאני באמת רוצה להבחן (פ'חח … ) , אבל ברגע שיצאתי מבניין צרחתי ורקדתי מרוב אושר
ליאם חיכה לי בחוץ , והיה בשוק מההתנהגות שלי
" או יהה , פטור , לתמיד , ואואואוואוא " רקדתי וקפצתי על ליאם בחיבוק , הוא נקרע מצחוק וחיבק אותי בחזרה
" מקרינים עכשיו סרט ממש יפה באולם קולנוע , זה ממש פה ליד האולם ספורט , רוצה לבוא ? " שאל בחיוך , הנהנתי להסכמה ורצנו לשם ביחד , צוחקים ושמחים .
אבל מזווית העין שלי ראיתי את מקס , שאומנם חייך אלי , אבל האור שבעיניו כבה .