העיתון שלי (1)

~החלטתי שמידי פעם אני אכתוב קטע על דבר אחר שמעסיק אותי ומעניין אותי. הקטע ייכתב ככתבה עיתונאית. אני מקווה שתהנו~

•בית ספר•

כמה נפלא זה, לשבת בכיתה. לצמח מקור ולהפוך לתוכי.
למה? בגלל כמה סיבות.
* למה שהמורה ילמד את הלמה? האיך הוא החשוב. האיך הוא מה שייתן את ה- 100 במבחן, לא אף למה. המטרה של כל מורה היא להשיג ציון 100 ולא חס וחלילה שהתלמיד ילמד.
למי שחושב לעצמו "אני מבין נהדר מתמטיקה".
הנה חידה:
כיצד מחשבים שטח משולש?
…
…
…
נכון!
צלע כפול הגובה לצלע חלקי שתיים.
למה?
הממ…. שאלה טובה.
זאת הבעייה. כיום לא מלמדים למה. הם פשוט משננים נוסחא. מתי קל יותר? כשמשננים שוב ושוב או שמבנים פעם אחת ואז לא צריך יותר לחזור?
הרי אם התלמידים יבינו ששטח משולש הוא חצי משטח מלבן, ושהגובה שווה לצלע המלבן והצלע היא צלע המלבן השנייה הם יקבלו את שטח המלבן על ידי הכפלה, ואחר כך, החלוקה בשתיים היא בשביל לקבל מחצית מהמלבן למשולש.
מי שהבין את מה שכתוב למעלה מקבל צל"ש.

ישנן עוד סיבות כגון:
* חוסר היכולת של המורה לעניין את התלמידים בחומר הנלמד ולכן הילדים מפריעים ולומדים להתנהג לא יפה. זאת אשמת ההורים והמורים. תלמידים שלומדים בסביבה נוקשה מידי גורמת להם לשנאה עזה למקצוע ולחוסר רצון ללמוד.
היחס של המורים לתלמידים יכול להשתנות. אילולא היו מעירים להם כל הזמן, ובגיל צעיר מרגילים אותם שמורה הוא לא מפלצת, ואולי אפילו מורה יכול להיות חבר, איתו הם יכולים לדבר בהפסקות מלבד להתבודד בגוב האריות שמכונה "חדר המורים".
אם המורה לא היה מעיר על משמעת כל הזמן, וגם מעביר את החומר מעניין יותר, התלמיד היה רוצה ללמוד.
עוד אשם הוא משרד החינוך. התכנים שהוא רוצה שהילדים ידעו הם גדולים וארוכים מידי, ולא מאפשרים למורה לתת להם קצת שחרור והם לוחצים עליו, ולכן הוא לא מסכים לפיזור דעת, מה שגורם לילדים אנטי-למידה.

* עוד סיבה שפוגעת ביכולת של התלמיד ללמוד הינה העובדה שהתלמיד לומד המון מקצועות בבת אחת, ולכן עליו לזכור הרבה חומר כולל שיעורי בית. הלחץ גורם לו לשנוא את תהליך הלמידה.

*מורה לא טוב אחת עלולה לגרום לתלמיד לשנוא מקצוע שלם. בחירת המורים היא שגויה כיוון שכיום כל אחד יכול להיות מורה כמעט. אם רק היו בוחרים מורים על פי מוטיבציה, על פי יכולת ועל פי הישגים, אז המקצוע היה נחשב, למורים היה שכר גדול יותר, התלמידים ייצאו נרווחים, התלמידים ייהנו יותר.

הבית ספר מתאפיין כיום בעיקר בקוצר רוח, כעס, דמעות וחוסר אכפתיות. מצד המורה, מצד משרד החינוך ומצד ההורים המתוסכלים מההישגים הנמוכים של הילד. נכון, לפעמים זאת אשמת התלמיד, או אשמת המורה, אבל לא ניתן תמיד לתקוף את התלמיד ולפגוע לו לחלוטין בקצת מוטיבציה שנשארה לו, ולא במורה המסכן שמאבד את המוטיבציה ללמד, ויגרום לתלמיד לאבד את הרצון ללמוד.כמובן שרצוי להאשים את ההורים. אלו שלוחצים על מנת לראות 100 ולהתגאות, אבל בדרך גורמים לתלמיד לאבד כל רצון ללמוד ולהשכיל.
אולי האשמים הם משרד החינוך. הגיע הזמן להביט קדימה ולהבין, שצבא זה חשוב, אבל החינוך הוא העתיד. ללא כל צל של ספק.
וזה לא ישתנה כל עוד אף אחד לא ינקוט עמדה.