בית ספר חדש- פרק ד'

"ממי, כדאי שתתרחקי ממנו ומהר כי הוא שלי!" אמרה לי נילי כשרק נכנסתי לכיתה.
לא התייחסתי אליה והלכתי לכיסא שלי.
ה'חבורה' שלה (יותר נכון המנוצלות שלה) לא נתנו לי לשבת בכיסא, הם עקפו את המושב שלי.
"מה הקטע שלכם? אנחנו כולה ידידים!" ניסיתי להסביר אך לשווא.
"מה זה 'כולה ידידים'? אני לא מרשה לאף אחת להיות ידידה שלו, אז למה שאת תבואי ותפרי את החוקים?!" אמרה לי והתקרבה אליי עוד יותר.
"הבעיה היא שלא לא קובעת פה את החוקים, ואין חוקים!" התחצפתי אליה בדיוק כמו שהיא עשתה לי.
"מותק, את לא תגידי לי אם יש חוקים או לא, את חדשה פה, את לא יודעת איך הכיתה מתנהלת!" אמרה לי והאחרות רק הנהנו בראשיהם.
"אם הכיתה מתנהלת כך אז כדאי שאני אשנה אותה ומהר כי זה לא אמור להיות כך!" אמרתי.
"סתמי!" "תחפפי מפה!" "יאללה, קישטה!!" נשמעו קריאות של בוז מה'שפוטות של נילי'.
"בנות, תפסיקו, אני יודעת איך לטפל בה!" אמרה נילי ברוגע מרושע וחייכה חיוך מרושע.
"מה? לטפל בי?" הופתעתי מדבריה של הסנובית.
"כן, צריך לטפל בך כי את משוגעת!" אמרה.
"אוף, תנו לי לשבת, אין לי כוח לעמוד!" אמרתי בחצי הכנעה.
"רק אם תבטיחי משהו אחד," אמרה נילי ונשארה עם החיוך המרושע.
"מה?" הבטתי בה במבט הכנעה.
"אל תתקרבי אל בראד, הוא שלי." הרימה את קולה.
"אוקיי.." חיכיתי לכיסא שלי שיפנע מתישהו.
"ואל תדברי איתו!" הוסיפה.
"סבבה, אפשר ת'כיסא?" שאלתי וחיכיתי לרגע הגדול שבו אוכל לשבת על הכיסא.
"בנות, תביאו לה את הכיסא" פקדה על האחרות.
הם פינו את הכיסא, והתיישבתי בהנאה אבל אז חשבתי: 'אני לא אדבר עם בראד?'
'אבל הוא דווקא די חמוד!' התבאסתי.
פתאום הוא בא, בראד. הוא ניגש אליי אבל סובבתי את הראש למקום אחר כמו: 'אני לא רוצה לדבר איתך'.
בהפסקה היה יותר גרוע, הוא ניגש אליי ואמר "מה יש לך?"
"כלום, תעזוב אותי, לא בא לי לדבר איתך" אמרתי לו.
"מה קרה לך?" ניסה לחשוב.
"כלום! פשוט תלך!" התחננתי בפניו.
"אוקיי, אם זה מה שאת רוצה.." אמר והלך לחברים שלו.
'אני לא רוצה, אני חייבת' עניתי לו בליבי בעצב.

-ההמשך יבוא-