המסע אל האמת – הקדמה חלק א'

רוני:

איך בכלל מתחילים סיפור? פשוט מספרים על עצמך? על החברים שלך?
אני חושבת להתחיל בעובדה שיש לי תאומה, חן. אנחנו דומות, רק קצת, ואנחנו שונות לגמרי בכל מה שקשור לאישיות שלנו. אני חברתית, לא ממש אכפת לי מהלימודים ואני משתייכת לאחת החבורות של 'המופרעים של תיכון הגאי'. אני "מופרעת" כן, ממש…
טוב, אז פעם אחת זרקתי בלונים מלאים במיונז על המכונית של המנהל, זה הגיע לו!. הוא נתן לי פעמיים בשבוע למשך שבועיים ריתוק כי פוצצתי חומר רעיל במעבדה ו… טוב הבנתם.
חן היא הבן אדם הכי משעמם בעולם – היא אוהבת ללמוד, לא יודעת לצחוק, היא מגישה עבודות ומתכוננת למבחנים שבועות לפני הזמן… בקיצור היא ההפך המוחלט שלי.
אני וחן גרות עם ההורים שלנו בבית קטן באחת השכונות בירושלים, שתינו בנות 16 ואנחנו –לצערי הרב- לומדות באותה כיתת י'.
ההורים שלי גם הם גאונים –אמא שלי מרצה באיזו אוניברסיטה ואבא שלי הוא רופא. לא שאני באמת מקשיבה כשהם מקשקשים על העבודה שלהם.
מה הפלא שיצאתי כל כך שונה מהם? אחרי הכל, אחותי קיבלה את כל הכישרון: היא מציירת, כותבת, מקבלת ציונים מעולים…
אז מה אני עושה? אני מושכת תשומת לב בדרך אחרת –אני רוכשת חברים (וגם לא מעט אויבים…), מסתבכת בבית הספר, מתחברת עם החבר'ה ה"רעים"…
אז לא חשוב מה יקרה או מה חן מספרת לכם, תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב:
אם יש לכם אחים תאומים? תפטרו מהם, ועדיף כמה שיותר מהר.