אדמה פרק 2

רצתי ורצתי ורצתי רצתי וככל שהרבתי להתרחק הטמפרטורה צנחה אף יותר .
ידעתי שבקרוב אצא מתחום היער אז עצרתי עצירה חדה ליד עץ שבור ויבש , לקחתי מעט מקלות וענפים שבורים ובעזרת חבל שהיה תמיד קשור למגפי הימנית קשרתי אותם אחד לשני ולגבי .
המשכתי לרוץ עו הרבה והנוף השתנה בקיצוניות : לאט לאט העצים הדלדלו ונעלמו כלא היו כלל , ואותם החליפו שיחים מעטים וסלעים שחורים ומחוספסים מאד . על יד אחד הסלעים נצבו נטיפי קרח גבוהים ודקים , החלטתי לעצור בפעם השנייה ולקחת כמה מהם לעצמי .
הן למים והן לכלי נשק . אני יכולה לשמור על מצב צבירתם בעזרת כפפה שומרת טמפרטורה שהייתה לי . פשטתי את הכפפה מידי הכנסתי כמה נטיפי קרח לתוכה והכנסתי אותה לתיק . התכוננתי להמשיך לרוץ אך הבחנתי בחור גדול בסלע שהוביל למנהרה תת קרקעית . כידררתי חופן שלג לכדור מוצק וזרקתי אל תוך הבור , כך הצלתי לאמוד עד כמה הבור עמוק. מסתבר שעומקו שלו הוא לא יותר משתי מטר . במהרה שלפתי מתוך חבילת המקלות מקל קטן ובודד והצצתי אותו בקלות בעזרת הסלע . האש שימשה לי כמקור אור. לא ראיתי מפגעים או מכשולים אז השתלשלתי אל תוך החור ונחתתי על הרגליים כשהמקל הבוער עדיין דולק בידי . לפתע שמעתי ציוצים שכמעט לא הורגשו מימין . הייתה זו חייה בינונית וחומה עם מקור שטוח וכנפיים מזעריות שלא מאפשרות לה מעוף . החייה השמיעה צווחות מחרידות ומוזרות . שלפתי עוד מקל זעיר וחודי ושלחתי לעברה . המקל שיתק אותה . הדלקתי עוד כמה מקלות ויצרתי מדורה זעירה ביותר שכמעט לא הפיחה עשן . מרטתי את נוצותיה של החייה המוזרה והנחתי אותה בצד . את שאר המקלות שנשארו לי הנחתי בערמה בצד ואת החבל קשרתי לאחד מהחלקים הבולטים והגבוהים שהיו בדפנות הבור . וטיפסתי בקלות אל מחוץ לבור . משום מה הערב היה חם מאד , החמה האדימה את השמיים וירדה למטה מבין ההרים . אני צריכה לאסוף מזון . להפתעתי , לא רחוק ממקום הימצעי זיהיתי כמה שיחי אגוזים ופירות יער . צעדתי בחרש אל עבר השיחים , ניסיתי שלא להישמע לסביבה . ופתאום עטפו אותי זוג זרועות גבריות וכיסו את הפה שלי .
ידעתי שזה הוא אחד משליחיו של אבי . " תירגעי זה אני " הוא מילמל פעמים רבות , אבל לא הקשבתי . אני מכירה מעולה את המניפולציות שלהם .
ניסיתי להאיבק בבחור אשר אחז בי בחוזקה ולא נתן לי אפילו הזדמנות להילחם .
"אני אביא אותך למקום בטוח " הוא המשיך לנסות והתעלם מניסינותי להאיבק בו .
נתתי לו להוביל אותי וחיכיתי לרגע בו הוא לא יהיה מוכן . עברנו את הסלע שבו נחו חפציי לפני שתי דקות . ובהפתעה שלא ציפה לה בעטתי בחוזקה בברכו עם עקב הרגל שלי והפלתי אותו לאדמה .
הוצאתי את הפגיון מהמגף והתכופפתי מעליו .
" מי הורה לך לתפוס אותי ?!" לחשתי בתוקף אליו .
הדבר היחיד שחסר לי זה שהחברים שלו יבואו הנה .
"את לא זוכרת אותי ?" הוא שאל . ובזמן שתהיתי לעצמי מי הוא הוא דחף בעדינות אותי מעליו וחיבק אותי כשהוא עדיין מהסס . " מייט " עלה במוחי הזיהוי כשהרחתי את הריח האופייני לו .