ביטחון בין לאומי פרק 5

הפרש המוזר צעק עוד כמה מילים , שמשום מה , הבנתי והסתובב בחזרה לדרכו .
הסתכלתי על אליס האדישה שהפנתה את מבטה אל האופק , היא כנראה חשבה על משהו שדורש מאמץ כי גבותיה התכווצו ושפתייה התעקמו ונמתחו מעט .
שמתי לב שהיא מסתכלת על השקיעה .
" היי ! לא הגענו לכאן בבוקר ? עברה רק חצי שעה מאז שהגענו "שאלתי אותה .
" יצאנו בבוקר . הגענו אחר הצהריים " היא הסיקה ואמרה כשהיא מדגישה את המילה" יצאנו".
" קדימה , אנחנו צריכים למצוא אכסנייה או …משהו דומה לכך" זירזתי את מחשבותיה.
המקום ננראה די נטוש , בתי חמר וקש פתחו את דלתותיהם לכל עוברי האורח הזרים .
עברנו על בתים רבים וריקים . אין ספק , המקום נטוש .
נדמה היה שאני ואליס דיברנו במבטים בלבד כי הצלחתי להעביר לך את רצונתיי ואת מחשבותיי באופן מוחלט ופשוט . שנינו ידענו טוב מאד שנצטרך למצוא מקום לשינה . מקום קריר פחות ובטוח יותר .
ולפתע נשמע קול עמוק ורועם של כלי נגינה לא מוכר .
בתוך אחת הבקתות הרעועות ישב לו בחושך אינדיאני חבוש כובע נוצות ססגוני וניגן בתוף גדול .
כשנכנסנו הוא לא הרים את מבטו אלינו .
"מי אתם ?" שאל בשפה הלא-מוכרת אבל המובנת .
" באנו מדרום ארגנטינה . ציפינו לפגוש את כל השבט , אבל הופתענו לגלות שאין פה אף אחד" אמרתי בטיפת נוקשות .
האינדיאני רק הינהן בקצרה . " האדם הלבן הרס הכל . הם באו לכאן והרסו את הכל .
הם לבשו בגדים מוזרים ושחורים , ופצעו אנשים בעזרת קופסאות מתכת שחורות שיורות כדורים מקוללים " הוא אמר בשקט אך בתוקף רב .
"הבלתי מנוצחים " חשבתי .
"מתי זה קרה?" שאלה אליס .
" לפני חצי שנה בדיוק . אני בדיוק יצאתי למסע בהרים וכשחזרתי הספקתי לראות את האנשים הלבנים יורים בעוד שתי נשים ונעלמים . כל הבתים בערו , כל האנשים שבקו חיים . הכל נהרס " אמר האינדיאני בצער .
לא הוספנו מילה במשך הערב ,האינדיאני סידר לנו מקום לישון בו ונתן לנו מעט אוכל .
לא הצלחתי להירדם חשבתי על חיי הקודמים שנגמרו דומה לסוף חייו הקודמים של האינדיאני .
גרתי בצרפת . שנת 1800 . הייתי שייך למשפחה הכי עשירה בארץ . עמדתי להיתחתן ולהפוך למלך .
אבל הכל השתנה באותו הערב , כשחזרתי מאחד ממסעותיי באוקיינוס הספקתי לראות את שלושת האנשים מחסלים את אחותי הקטנה ונעלמים . באותו יום התעוררתי במיטת בית חולים בחסותם של ביטחון בין לאומי . הם הסבירו לי הכל , משום מה האמנתי להם .