אני,אתה והעולם ~פרק 5 (:

סוף היום סוף סוף הגיע ..הרגע לו חיכיתי מתחילת היום ,הגיע . איזה אושר
הריח של הפחית המסתורית עדיין ליווה אותי ,וזה הסביר את הסיבה שאנשים התרחקו ממני . אבל אני חושבת שאין
כל קשר..
יצאתי מהכיתה,סוף סוף בדרך אל החופש !!
ירדתי במדרגות הבניין ,אבל אז חיכתה לי הפתעה
"היי" אמר לי איתי
"מה אתה רוצה ?" אמרתי לו ברוגז
"לבקש ממך סליחה" הוא אמר
"אין על מה " אמרתי והמשכתי ללכת בדרכי .מתעלמת מהצעקות של איתי הקוראות לי לחזור
אין לי כוח אליו ,או ליסורי מצפון שלו ,שישא בתוצאות של מה שהוא עשה .לא ככה ?

—
נכסתי הבייתה וזרקתי את התיק על הריצפה ,
"שלום חמודה " קידמה אותי אמא עם הריחות של השניצל הכל כך מוכר
"מה יש לאכול ?" שאלתי ופתחתי את המקרר
"יש שניצל" אמרה לי אמא ."שבי ואני אביא לך "
התיישבתי בשולחן ,כולי מסריחה מנוזל מסתורי שאחד 'מחבריי' לכיתה שפך עליי .
וחיכיתי לשניצל הטעים של אמא
" את זוכרת שהיום אנחנו צריכות לדבר ,כן ?" היא שאלה תוך כדי העברת השניצל שלי מהמחבט לצלחת
"כן" עניתי ורוק הצטבר ברוקי נוו כבר אני רוצה שניצל !
צלחת של שניצל נחתה ממולי ,ובלי הקדמה מיותרת התחלתי לאכול אותו בתאבון.

—
'אני בבית " צעק אבא מהסלון
יצאתי מהחדר ,קמה להגיד שלום לאבא .היה לי מצב רוח טוב .. אולי בגלל השניצל של הצהריים ?איך אמא יודעת לשמח
אותי ולהכין לי מה שאני אוהבת
"שלום אבא " בירכתי אותו לשלום
"זואי " אמר לי אבא "אני אוכל ואנחנו כבר מדברים "
"אוקי " עניתי לו וברחתי לחדרי
מה הדבר שהם כל כך רוצים לדבר עליו !?

מצאתי את עצמי בסיצואציה מביכה . אני אבא ואמא יושבים בשולחן בסלון . שאמא ואבא ממולי .
"תראי זואי " פתח אבא את דבריו
"יש לנו משהו חשוב להגיד לך " השלימה אותו אמא
"כן אני מקשיבה " עניתי וסרטים רצו בראשי
"אנחנו חושבים שכבר הגיע הרגע שאנחנו צריכים להגיד לך את זה " . אמרה אמא
"נו מה העניין ?" עניתי בחוסר סבלנות .אני שונאת הקדמות .במיוחד אם אני במתח בגללם
"זואי חמודה שלנו , ." אמר אבא והסתכל עליי
"מה ?" שאלתי ולא הבנתי ,אם יש משהו שאני שונאת ,זה שמורחים אותי
אמא ואבא התסכלו אחת על השנייה לקחו נשימה ואמרו יחד
"זואי מתוקה שלנו ,אנחנו מכירים אותך רק מגיל שנתיים."