אל הלא נודע-9-
בלילה חלמתי חלום,הייתי בכיכר היהלום.
הלכתי לאיזו חנות,בלי שאפילו ידעתי למה,בידי היה מכתב צהוב שרשום עליו את שמי.
החנות הייתה ישנה,ובכניסה עמדו שולחן וכיסא.
על השולחן היה שלט ובו כתוב ד"ר טום.
נכנסתי לחנות,היא הייתה ענקית ומלאת תרופות.
הלכתי לקופה אחת,היא הייתה מוזרה ולא רגילה.
היא הייתה צהובה, וגם היה לה פרצוף,כמו רובוט.
"אחרי שבעה, בעוד שבעה, כשתהיו שבעה האמת תצא לאור" פתאום דיברתי לקופה והיא זזה ונפתחה.
הנחתי את הפתק בתוך הקופה,ושוב אמרתי את אותם מילים והקופה נסגרה בעצמה.
פקחתי את עייני,התעוררתי מהחלום,תהיתי אם החלום אמיתי,ואמרתי לעצמי שאחרי שאני יהיה בריאה אני אלך לחנות הזאת.
כעבור שבועיים מצבי השתפר,הרופא אתמול אמר שאפשר להוציא לי את כל החוטים.
היום אני הולכת להשתחרר,אני כל כך מתרגשת.
אני כאן כבר כחודש,וכפי שאתם כבר יודעים, להסתובב לבד זה לא בא בחשבון,אז אני מחכה לתמי.
היא אמרה שהיא תבוא בעשר בבוקר,אז נשאר בערך עוד כשעה.
אתמול שירה הביאה לי כמה ספרים שלא יהיה לי משעמם,למרות שרוב הזמן אני עם אנשים.
השעה עברה מהר,תמי נכנסה עם חיוך על פניה.
"מה קרה?"שאלתי מה פשר החיוך,"אני כל כך שמחה שאת משתחררת,סוף כל סוף תהיי בבית".
"שירה כל כך מתגעגעת אליך" אמרה.
"אבל היא ביקרה אותי אתמול,מה כבר היא מתגעגעת?"
"איך אפשר שלא להתגעגע אליך" אמרה ואני התחלתי להסמיק.
היא ראה לרופא ושניהם עזרו לי לקום,ולעבור לכיסא גלגלים.
תמי לקחה אותי לקבלה ולקחה כמה מסמכים.
"תגידי ביי ביי אנחנו עוזבות" היא הוציאה אותי לבחוץ,ושמחתי כל כך להרגיש את הרוח נושבת לי על העורף,לשמוע את ציוץ הציפורים,לראות את כל ההמון,לראות את השמש,את העצים,את הזוחלים,את הבניינים,בקיצור את הכול.
"תמי?"קראתי לה
"ממ?" ענתה
"אכפת לך אם קודם נלך לכיכר היהלום?" רציתי לראות אם החלום היה אמיתי.
"את בטוחה שאת רוצה?" פחדה שזה יזכיר לי את הכל.
"כן" אמרתי והיא לקחה אותי לכיכר היהלום.
כשהגענו לשם,סיפרתי להאת החלום הראיתי לה לאיזה חנות צריך להיכנס.
באמת מצאתי את אותה קופה מוזרה,והתחלתי להגיד את אותם מילים.
שום דבר לא קרה.
"אולי פספסתי את את הזמן" אמרתי
"למה את חושבת ככה?"
"כי בחלום אני הלכתי ואני הייתי לבד"
"יאלה בואי נחזור הביתה" רצתה כבר לצאת מהמקום.
הגענו הביתה,כולם עשו לי מסיבת הפתעה,היא הייתה כיפית.
כשהמסיבה הסתיימה תמי,שירה ואמה סידרו את הכל.
ואז הלנו לישון,ובבוקר חיכתה לי הפתעה גדולה.
תגובות (0)