המשמידה- פרק 1 חלק 3:

"עכשיו!" הוא צעק, אבל שום דבר לא קרה.
מיכאל הסתכל לכיוון האדמה.
"מחפש משהו?" שאלה קייט בקול מלגלג, וחייכה חיוך שחשף את שיניה הלבנות.
"מה עשית?" צעק עליה המלאך בקול מזועזע.
"אני? לא עשיתי דבר, הרי הייתי פה לידך." אמרה קייט בשלווה ושילבה את ידיה על חזה.
חרבו האגדית של המלאך הונפה באוויר והתקרבה במהירות שיא לכיוונה של קייט, אבל היא הייתה מוכנה לכך. היא ציפתה לכך.
השדה עצמה את עיניה ונרגעה, הוא לעולם לא יהיה מהיר יותר ממנה, כל שהיא צריכה זאת מחשבה. היא העלתה בראשה תמונה של חרב המלאך ודמיינה אותה נשברת לרסיסים. הכוח כבר זרם בעורקיה, עוד קצת ולא תוכל לעצור אותו מלפרוץ החוצה. היא פקחה את עיניה במהירות, בדיוק כדי לראות את חרבו של המלאך מתנפצת לרסיסים על גופה.
"עכשיו אתם כבר לא איום." אמרה קייט וצחקקה.
מיכאל לא ענה. הוא עדיין היה מופתע מהקלות שבה התנפצה חרבו האגדית, החרב שכלאה את לוציפר בשאול. היא כבר לא קיימת. הוא אחז בניצב חרבו השבורה בחוזקה ועיניו התכולות היו פקוחות לרווחה, נעוצות בנקודה לא מוגדרת באופק.
מאחורי מיכאל עמדו עוד שלושה מלאכים גדולים, אבל גם הם התגמדו לנוכח כוחה של קייט, היא הייתה מרוצה מעבודתה.
שד קטן נפל בין השדה למלאכים והמשיך ליפול לכיוון הקרקע. מיכאל התעורר לחיים "מישהו שם עוד אוהב אותי." הוא מלמל ושמט את הניצב המוזהב שהסתחרר סביב עצמו בדרכו מטה.
"תתחילי לפחד שדונת!" אמר מיכאל בחוזקה, ועיניו החלו לזהור.
גוש לבן נפל מהשמיים מאחורי ארבעת המלאכים עם העיניים שהחלו לזהור. היא נשארה במקומה. לא הייתה לה סיבה להתרגש מכוחו של מלאך. אמנם עדיין יש מישהו שאוהב אותו, אבל לה יש הרבה שדים שאוהבים אותה ורק מחכים להזדמנות לבוא ולהציל אותה. פניה נשארו אדישות והיא חיכתה.
חרבות לבנות מאור הופיעו בידיהם של המלאכים וסנוורו אותה במקצת, עיניה לא היו רגילות במיוחד לאור, אך היא נשארה במקומה, ועיניה נשארו פקוחות וקרות. המלאכים הניפו את חרבותיהם בתאום מושלם מעל לראשיהם הבלונדיניים. הזוהר דהה לאט מעיניהם, והן החלו לחזור לצבען התכול המגעיל והרגיל.
מיכאל חייך כשראה שהיא חסרת הגנה מולו ומול שלושת חבריו הגדולים. הוא הפך את חרבו לתנוחה שנוחה יותר לנעיצה. הוא לא רצה לחתוך אותה, הוא רצה לדקור אותה ולהוציא את ליבה ממקומו. שלושת המלאכים שמאחוריו עשו את אותו הדבר כמוהו. הוא כל כך כעס על כך שהרגה את אחיו, המלאך אריאל, שרצה להחזיק את ליבה הדומם בידיו ולדעת שהוא עשה זאת, שהוא הביא צדק למותם של עשרות מלאכים שנרצחו בין ידיה המגואלות בדם.
מיכאל היה עסוק כל כך בקייט שלא שם לב לשלושה שדים שעפו מאחורי שלושת חבריו ונעצו סכין שחורה בליבם.
שדה ושמה סטיירוס הופיע מאחורי רב המלאכים והוציאה את הסכין המאפיינת אותה. סכין שחורה שהקצה שלה מעוגל ובעל שני חודים. הסכין הייתה יפה באופן מעורר התפעלות, עם עיטורים בצבע אדום וניצב בכסף שחור.
סטיירוס נעצה את הסכין בגבו של מיכאל וסובבה אותה בתוך גופו. פיו של המלאך נפער ולשונו יצאה החוצה כמבקשת לצעוק, אבל שום קול לא נשמע.
השדה הוציאה את הסכין מגופו ועקבה אחריו נופל מטה. קייט חייכה אליה חיוך מרושע ומסופק "כל הכבוד!"
"תודה." אמרה השדה בקול מבויש במקצת ועפה לקבוצת השדים המחכים להוראותיה הבאות של המפקדת.