כשהייניו לבד

אני זוכר שהייתה נערה, אהבתי אותה בכל ליבי
עד שהיום שנפגשנו שנינו, לבד מעבר לשכונה.
זה היה יום מדהים, הערב החשיך עלינו. כשהיינו לבד
אמרתי לה שאני אוהב אותה, היא החזריה לי תשובה, תשובה
שעוד לעולם לא ישמע. היא אמרה לי שאין אהבה …הכל תחככים
אין מציאות באהבה. הכל חזיון של החיים, חיבקתי אותה. היא בכתה בכתפי
"אני אוהב אותך, לא אכפת לי מה אומרים האחרים"
אז אני מניח שככה זה קורה לאנשים. שמגלים שאהבה זה חור גדול ומאפיר