החיים שלי.. – פרק 1

סיפור חיי. שמי: אפריל (לא שם אמיתי). מתחילים.
————————————————————————————————————–
אוףף! איזה עולם אכזר!! חשבתי לעצמי, ועשיתי את הפרצוף הכי כועס שעשיתי כל חיי. מיד אחרי שחזרתי מבה"ס. אמי ראתה אותי ושאלה: "מתוקה, מה קרה?" לא מיהרתי לענות, טיפה היססתי. ומיד החלטתי, אין ברירה, ואמרתי: "קיבלנו הרבה שיעורים בבה"ס" אך זו לא באמת הייתה הסיבה. מיהרתי ללכת לחדר שלי, אני אוהבת את החדר שלי. אני מרגישה בו…. בטוחה. כן, זאת המילה. אני… ~נרגעת~ בו. כשהייתי קטנה והייתי עצובה, אני זוכרת איך הייתי הולכת לחדר במהירות, סוגרת את הדלת וקוברת את עצמי מתחת לשמיכה, ככה הייתי נשארת בערך… 10 דקות? מדי פעם הייתי מוציאה את הראש כדי לקחת אוויר. בכל מקרה, התיישבתי ליד השולחן מול המחשב. המחשב שלי נשלח לתיקון, אז במקום אני משתמשת ביינתים בלפטופ. אני לא כל כך רגילה אליו, אבל נסתדר. נכנסתי לפייסבוק. 67 התראות ו85 הודעות?! ואז רק 3 בקשות חברות… אמאלה…….. עדיין כעסתי, מאותו מקרה. כשהייתי בבה"ס, אני…. אמ.. ראיתי את החבר שלי, לשעבר. היינו חברים שנה וחצי, וישבנו ודיברנו יחד והחלטנו שניפרד, כי לא אהבתי אותו, אני עדיין לא מצליחה להיזכר למה הסכמתי כאשר הוא הציע לי להיות חברה שלו. ואל תבינו לא נכון, אני לא חברה של כל מי שמציע לי, אני פשוט לא זוכרת למה הסכמתי, זה הכול, בטוח יש סיבה הגיונית. טוב, אז היום ראיתי אותו, הוא הסתכל עליי במשך 5 שניות ואז גילגל עיינים והלך. בסיום הלימודים, כשהלכתי ללוקר שלי, להכניס את הספרים שלי, ראיתי אותו, מתקרב אליי אם קופסה שנראית כמו קופסה של חברה יקרה לטבעות נישואים. חשבתי… הוא רוצה להציע לי נישואים ?! נבהלתי….. הוא התקרב קצת יותר ואמר לי: "שלום" אמרתי לו היי, ושתקתי. הוא פתח את הקופסה ואמר: "את יכולה להסביר לי מה זה?" הסתכלתי, ראיתי פתק שכתוב בו בכתב דומה מאוד לשלי: "רוצה לחזור להיות חברים? אפריל." הבנתי שזה זיוף, לא יכול להיות שכתבתי את זה, הרי אני לא אוהבת אותו!! טוב, לפחות לא זכור לי שכתבתי את הפתק. זאת בטח ויקי, השחצנית הזאת, היא כתבה את הפתק, זאת בטוח היא, היא שונאת אותי. היא תמיד קינאה שהיה לי יותר ממנה. בית יותר גדול, חדר יותר יפה, נייד יותר שווה, ותואר מלכת הכיתה. היא לא אהבה שאני הייתי מלכת הכיתה, ולכן היא תמיד רצתה לנקום. פעם קיבלתי ממנה בשיעור פתק שרשום בו: "את לא יודעת אם מי את מתעסקת, תוותרי על התואר של מלכת הכיתה ותרדי לרמת החנונים! ולא, תשלמי!" הלווו?! מה זה סחיטה?! אבל אני לא הסכמתי, מי היא בכלל?! מה היא רוצה מחיי?! אני לא מפחדת ממנה! חושבת את עצמה קשוחה. ותמיד היינו אויבות, לעד.