הקללה-פרק 31

מייקל השפיל את מבטו.הוא לא אמר מילה,שותק.דמעות הציפו את עיניו בעודו אוחז בכף ידה.
נדמה היה כי זה עומד להיות רגע דרמטי במיוחד.עיניו ריצדו.הוא לא הפסיק להביט בה לוקח נשימות עמוקות.
"ניקול,"הוא פנה אלייה.."לא הייתי כנה איתך לגביי הפציעה ביד שלי."
"מה קרה לך?"היא שאלה,נסערת..מודאגת.
"אני,ניסיתי להתאבד."הוא אמר,מביט בה.
"למה?"קראה.."מדוע ניסית ליטול את חייך?"
"אני לא מסוגל לחיות עם עצמי,אחרי מה שגרמתי לך.פגעתי בך ואני יודע את זה."נאנח,"אני מיצטער.אני כל כך,מצטער.התנהגתי בטיפשות."
"באמת,רצית להרוג את עצמך?"שאלה שוב,נסערת.
"כן.."ענה,"רציתי למות."
"מייקל,"נאנחה,כשהוא מלטף את פנייה,ודימעה זולגת מעיניו הימנית,ולאחרייה עוד אחת מעינו השמאלית.הלום כאב,הביט בה ושתק.שתיקה ארוכה ליוותה את הרגע הזה.
"ניקול,אני לא רוצה לאבד אותך.."הוא נאנח…מלא חרטה וייסורים,אחז בידה.כשהוא "מת" לנשק אותה.לגעת בה.מביט בעינייה הדומעות..לקח אותה בזרועותיו,מחבק אותה חזק חזק.כה חזק,עד כי יכלה לחוש בנשימותיו החזקות,כשהוא מתנשם..כשדמעות זולגות גם מעיניו הבהירות.
"למה אתה כל כך נחוש בדעתך..להיות איתי אחריי כל מה שקרה?"שאלה,המומה מעט מהתגובה שלו,כשהם מתנתקים מהחיבוק החם והחזק הזה שארך מספר רגעים.
"זה לא משהו שניתן להסביר במילים…"אמר,פולט אנחה של ייאוש.."תביני אותי.אני..מדמם בקירבי."
"למה מייקל??"היא שוב שאלה,דורשת הסבר.."מדוע,אתה עושה את זה?"
מייקל שתק מספר רגעים.נוגע בשערה,מלטף את פנייה ומביט בה במבט רך.היה נראה כאילו העיניים שלו בערו,כשהביט בה,מסיט את השיער מעל עיניה היפות.כשהיא, בוחנת אותו.כשהביט בה במבט,כל כך עמוק.
"אני אוהב אותך."אמר לבסוף,קוטע את שתיקתו.
"…מה???"היא שאלה,חושבת שמא לא שמעה אותו ברור.."אתה,אוהב אותי?"
"בכל ליבי."אמר בפנייה.."זו הסיבה שאני לא מוכן לוותר עלייך.מה שאני מרגיש כלפייך הוא: אהבה.יש לי רגשות עזים כלפייך. את יודעת,כשמרגישים מין דקירה נעימה כזו,בלב.אני מרגיש את זה בכל הגוף שלי.הלב שלי מחסיר פעימה כל פעם שאני רואה אותך.וכשאני יודע שפגעתי בך,זה כואב."
ניקול הביטה בו,המומה מדבריו.סוף כל סוף,היא יודעת שהוא אכן,אוהב אותה.כשהוא מוציא מכיסו קופסה קטנה.
"הבאת לי עוד מתנה?"חייכה,לא מבינה את פשר הדבר..כשלפתע כרע על ברכיו,על מדרגות האקדמיה.לא היה אכפת לו שאנשים מסתכלים.הלב שלו הלם בכח.ניקול,הבחינה בטבעת היהלום היפייפיה שהציג בפנייה..מתנשם,כשליבו הולם בו בהתרגשות.היא התרגשה כמעט,עד דמעות..
כשאז שאל אותה את השאלה המתבקשת.
"התינשאי לי?"שאל אותה,כולו נירגש.
היא הביטה בו..מהרהרת.הצהרת האהבה שלו,כל כך ריגשה אותה.אך,הצעתו,גרמה לה לחשוב על כך.
היא אוהבת אותו,אך,אינה יודעת אם היא מוכנה לשלב הבא ביחסיה איתו.
שכן,הוא מוכן להתחייב לה עד יום מותו.
"מייקל.."נאנחה,"זה כל כך פיתאומי.אני חייב לחשוב על זה."
"אני יודע."אמר.."לא אאיץ בך."
שכן,כששבה לבייתה..מצאה באגרטל שלה,זר ורדים גדול ויפייפה.
"מייקל היה כאן."אמרה לב שותפתה לדירה,כשהיא מחזיקה בידה את האיגרת שהיתה מצורפת לזר.
"אני אוהב אותך."היה כתוב בפתק.