הקללה-פרק 30
מייקל ישב בחדרו,על המיטה שלו כשהוא חושב על ניקול.הוא חש צמרמורת איומה,כשידע מה גרם לה.ליבו החל לפעום מהר.הוא אחז בידו בקבוק של בירה קרה.כשהוא שותה אותה לאט לאט.הוא חש מחנק עצום בגרונו.כשלפתע זרק את הבקבוק על הקיר בעצבים.הבקבוק התנפץ ונשבר לרסיסים,ברחבי החדר.
מייקל לקח את אחד הרסיסים שהיה חד כסכין והביט בו תחילה.ידו רעדה מעט. כעבור מספר שניות של היהורים , הוא החל לחתוך את הורידים שלו,לאט לאט.דם החל מטפטף מכף ידו ,אל הריצפה.מהר מאוד הוא איבד את הכרתו ונפל על הריצפה.כשהוא שוכב בתוך שלולית דם.כשלפתע הופיע בחדר אור בוהק.
מייקל התעורר,כשהוא שוכב במיטה שלו.כשידו חבושה.הוא היה נקי,כבדרך נס.הדם לא לכלכך אותו.
הוא הבחין באישה בדמות מלאך,שישבה ליד המיטה שלו.
"מה קרה לי?"הוא שאל,מתאושש.
"אתה ניסית להתאבד."ענתה לו האישה המסתורית.
"מה?"התפלא.."מי את?את מלאך?"
"סוג של.."לא גילתה לו את זהותה.
"אז..אם כך,אני מת.נכון?"שאל.
"לא,מייקל."ענתה.."אתה חיי. דם זורם בעורקייך.הלב שלך עדיין הולם בחזך."
"הלב שלי שבור."אמר בעצב.
"זו לא סיבה לקחת את חייך."העירה לו.
"כבר לא יכולתי יותר.."אמר.."אני נואש."
"מדוע הצלת אותי?"שאל..
"לא יכולתי לתת לך למות.."אמרה האישה.
"מדוע?"אמר,עצוב,כשדמעות בעיניו.
"אתה בחור צעיר,מייקל.כל חייך עדיין לפנייך.למה רצית לפגוע בעצמך?"שוב שאלה.
"נהגתי בפזיזיות.פגעתי במישהי כל כך יקרה לי."נאנח,"ואיין דרך חזרה.מוטב כך."
"לא תנסה ליטול שוב את חייך.נכון? חבל עלייך.החיים שלך יקרים."היא אמרה לו.
"מי את?"שאל.."אימרי לי,מי את?"
"שמי קירה.."אמרה לו.."פעם הייתי חזקה.כעת ,אני רוח רפאים."
"את.."החל לומר..
"אני אימו האמיתית של המלך ריצ'רד,אביך הקדמון.אני גם בת מלכות.נולדתי כנסיכה,וקיבלתי כוחות כישוף."סיפרה לו.
"לא,"קרא.."זה הזוי..אני.."
"הכרתי את ניקול.."אמרה,"בחורה יפייפיה,מתוקה נעימה כזו."
"הכרת אותה?"שאל.."מה זה קשור אלייה?,
"ניסית להתאבד בגללה.אני צודקת?"שאלה.
"אני חייב לדבר איתה.."הבין..שכן,בבוקר חשב שכל העיניין הזה היה חלום.
בוקר,ניקול ישבה על המדרגות..מחכה למייקל.הוא חיפש אותה.
ניגש אלייה.
"אני חייב לדבר איתך."פנה אלייה.
"אחריי ש"הענשת" במשך כמה שבועות? לא מייקל,זה לא הולך ככה!"קראה,פגועה ממנו.
"איין לך מושג מה עבר עליי…"החל לומר…עצוב.
",לך איין מושג מה עשית לי.."אמרה,מביטה בו במבט מזוגג.
שכן,נידמה היה לו,שהיא המשיכה הלאה.
"יש לך מישהו אחר..נכון?"שאל,כשדמעות זולגות מעייניה.היא,אוהבת אותו..
"איין לי אף אחד.וגם אם יש לי,זה לא עיניינך.אנחנו לא ביחד."ענתה לו.
"רק תדעי לך,שאני מצטער מעומק הלב…"אמר בפנייה בקול רועד.
"מה קרה לך ביד?"הבחינה בתחבושת.
"נפצעתי.."הסתיר ממנה את האמת.,הדמעות שזלגו מעיניה קרעו לו את הלב לגזרים.הוא חש באותו רגע,שבא לו למות.נושך את שפתיו ונאנח.הכאב הזה היה קשה מנשוא.הצער היכה בו,כחרב פוצעת.
"אני זקוקה לזמן,מייקל.."ענתה,כשהוא מביט בה,והיא מוחה את הדמעות מעינייה האדומות.
תגובות (1)
מדהים אין מילה אחרת לתאר את הסיפור הזה :) תמשיכי