תאונה
האורות נכבו באחת,
יד לבנה יצאה מהחלון.
חסרת חיים, חסרת נשמה,
חסרת כל כיוון.
יד קטנה שלא הספיקה לחיות,
יד לבנה של ילדה שאבדה.
ועוד יד גדולה של אביה,
שגם הוא אבד במקרה המזוויע.
ושניהם לא יודעים מה כולם חושבים
והם לא מודעים לרגשות העזים
הם שניהם עכשיו במקום שונה,
טוב יותר? רע יותר?
מקום אחר.
ואת כאב משפחתם הם לא רואים
ואת התמונה הגדולה, הם לא מכירים
כי שניהם עכשיו בידיים שלובות
הולכים לכיוון האורות.
ושניהם עכשיו בטוחים,
ושניהם עכשיו מרוצים,
ושניהם עכשיו רואים,
כמה רעים החיים.
והמשפחה בצדה השני של המנהרה
קוראת בחוזקה, מקווה לתשובה.
אבל מה הפלא, אין שום קול עונה.
שניהם עכשיו במקום שונה.
תגובות (7)
שניה אני אנקה את הריר פה ואחזור אלייך..
למה כולם כותבים סיפורים עצובים בזמן האחרון???????
זה ממש יפה!! אני בוכה פה…
לוסי ,
אלוהים אדירים … אני בהלם!
וואו!
טלי ורומי ממש תודה (: התגובות שלכן הן מה שנותן לי את המוטיבציה לשבת ולכתוב (ולא להיות החנונית הזאת שרק לומדת למבחנים.. פלא שהציונים שלי לא משהו חה חה חה TT_TT).
נופר, הסיפור הזה בא בהשראה לסיפור "הלוואי" של שירן…
בדרך כלל אני לא כותבת שירים עצובים, אבל היום האחרון לחופש משפיע עלי :\
ואוו עברה בי צמרמורת בשורה האחרונה! זה פשוט מדהים!
יש לך כישרון עצום! זה ממש מרגש..אני עם דמעות בעיניים TT_TT
אני אסיים את התגובה כשאשוב מבית החולים שנכנסתי אליו בעקבות התקף לב שנגרם כתוצאה ליותר מדיי יופי
אני אסיים את התגובה כשאשוב מבית החולים שנכנסתי אליו בעקבות התקף לב שנגרם כתוצאה ליותר מדיי יופי